ברכת ראיה- חלק א

הערת פתיחה למורה: היחידה מחולקת לשני מערכים:

• מערך ראשון, ברכת ראייה על מקומות מיושבים בא"י (סעיף ד').
• מערך שני, ברכת ראייה על חכמי ישראל בתורה וחכמי אומות העולם בחכמות כלליות (סעיף ח').

פתיחה

נפתח בהרכבת פאזל. נחלק את הכיתה לקבוצות. כל קבוצה תקבל פאזל להרכיב. כל הפאזלים זהים. לאחר הרכבתו נבקש מהתלמידים לתאר מה הם רואים, אם ידוע להם שם המקום ומה מצבו כעת. נשמע את תשובותיהם ונוסיף בהתאם (בתמונה רואים את ראשית הקמתה של שכונת בורוכוב בתל אביב. היום היא מיושבת ותל אביב בכלל מפותחת ומרכזית מאוד בחיי הכלכלה של ישראל).

נשאל:

• איזו תחושה עולה בנו לדעת שמקום שהיה שומם, כעת מפותח ופורח?
• האם היום כשאנו עוברים ליד מקומות מיושבים שהיו בעבר שוממים מתעוררים בנו רגשות אלו או רגשות של שמחה והתרגשות?

 סביר להניח שיאמרו שלא (תלוי בציבור התלמידים ובחוויותיהם). במידה ואכן ענו שלא, נאמר, שאולי אם נהיה יותר מודעים למציאות שלפני ההתיישבות נדע להעריך ולשמוח יותר ממנה.

על מנת להוסיף ולעורר אצל התלמידים מעט מהרגשות הנ"ל, נעבור למפגש קצר עם המציאות בארץ ובגולה שלפני ההתיישבות בא"י. נעשה זאת בדרך של שאלות ושיח עם התלמידים.

• כמה זמן ארץ ישראל לא הייתה מיושבת כמו בימינו ומדוע? (מאז חורבן בית שני בעקבות חטאינו, בערך כאלפיים שנה!).
• איך היו חייהם של היהודים בגולה? קשים. בכל מקום היו מפעם לפעם פרעות, הרג ושמד.
• מה היה יחסו של עם ישראל לארץ ישראל בהיותו בגלות? כל הזמן נכסף לחזור לארצו
• אלו קשיים עמדו בפני מי שרצה לעלות לארץ ישראל? הקושי לעזוב קרובי משפחה ומקום מוכר, קשיי פרנסה בארץ והשתלבות, סכנות בדרך לארץ ישראל ובהתיישבות עצמה.
• מה היה מצבה של ארץ ישראל כל זמן שעם ישראל שהה בגלות? עזובה. אין מי שהצליח להפריח שממותיה. ביצות היו בה לרוב.

עתה נתמקד בתיאור חזרת עמ"י לארצו. למרות הקשיים הרבים והלא פשוטים שחוו העולים (עוני, רעב, מלחמות, התנכלויות מצד התושבים הערבים ,מחלות ותמותה) הם הצליחו לייבש את הביצות, להפריח את השממה, לבנות יישובים וחיים מסודרים בארץ ישראל, להקים מדינה ועוד. ארץ ישראל פורחת ונבנית מחדש.

לאחר שהבנו את משמעות הארץ והשיבה לארץ, נציג את המצווה שקשורה לראיית מקום מיושב בארץ ישראל. נאמר שישנה ברכה שצריך לאומרה כשרואים מקום מיושב בארץ ישראל. נשאל:

• למה לדעתם יש לברך?
• האם רק כהודיה על התיישבות חדשה או שיש לברכה משמעות נוספת?

נשמע את תשובותיהם ונשאיר את המענה שלנו פתוח להמשך.

נבקש מהתלמידים להעלות כל מיני שאלות שמתעוררות על המצווה לברך. נדגיש אנחנו כמה שאלות שנתייחס אליהן בהמשך השיעור: 1. מהי הברכה? 2. על מי מוטלת המצווה לברך? 3. האם על כל יישוב יש לברך?.

מפגש עם המקור

נפתח קריאת המקור הראשון. קיצו"ש מקור חיים פרק נ"א סעיף ד'.

ניתן מענה לשאלות ע"פ סדרן:

1. הברכה - "ברוך מציב גבול אלמנה". נעיר שמברכים ללא שם ומלכות. נתייחס למילותיה: מציב גבול הכוונה שה' מסייע לנו ליישב מחדש את א"י. אלמנה זה משל לעם ישראל שנמשל לכך בגלל מצבו שהיה בגלות, שהיה עזוב, נרדף וסובל כאלמנה חיה שבעלה לא באמת מת אלא עזב אותה ולא שב ואין מי שידאג למחסורה.

לאחר הסבר מילות הברכה נחזור לשאלה ששאלנו בשלב בקודם לגבי משמעות הברכה. האם רק הודיה על התיישבות חדשה או על גם דבר נוסף. נבקש מהתלמידים לנסות להשיב תוך שהם מסתייעים בפירוש מילות הברכה (ההודיה היא גם על כך שלמרות הגלות הארוכה, חטאינו וכעסו של ה' על כך, הוא לא עזב אותנו אלא החזיר אותנו לארצנו ומסייע לנו ביישובה מחדש. כמו כן הקשר בינינו לבינו לא ניתק מעולם אלא רק התרופף בשנות הגלות וכעת הוא הולך ומתחזק ככל שתהליך הגאולה מתקדם)

2. מוטלת בעיקר על תיירים שרואים את הארץ לעיתים רחוקות. נשאל בהקשר הזה, מדוע מי שגר בה אינו מברך בד"כ? נתייחס לשני תנאים לברכות הראייה באופן כללי: האחד, שלא ראינו את אותו מקום מיושב שלושים יום והשני, שאנו חשים בעת ראייתו התרגשות ושמחת הלב.

נמשיך ונשאל:

• מתי בכל זאת נוכל לברך? בנסיעה ממקום למקום אם ראינו בדרך יישוב שלא ראינו יותר משלושים יום.
• האם על כל יישוב שלא ראינו שלושים יום נוכל לברך? כדי להשיב על כך נעיין במקור השני. של הרב מלמד, פניני הלכה ליקוטים ג', ג', י"א עמ' 61-62.

עיקרי דבריו: על שני סוגי מקומות לא נברך למרות שלא ראינו אותם שלושים יום, ואלו הם: מקומות שביקרנו בהם בילדותינו ומקומות שמיושבים כבר הרבה זמן דהיינו שנים לא מעטות. כגון הערים הגדולות או יישובים קטנים וותיקים. הסיבה לכך מכיוון שכבר אין התרגשות ממש בראייתם. 

נוכל להשתמש במפה ובשיתוף התלמידים להצביע על מס' ערים ויישובים וותיקים, על אזורים שטרם יישבו אותם, גוש קטיף שנחרב והשמחה שתהיה בבניינו.

נדגיש שעל תייר מצווה לברך גם על מקומות וותיקים. כל פעם שהוא מתרגש לראות עיר בנויה. לגבי יישובים חדשים שבנויים רק מס' שנים. כל זמן שניכר בהם שהם חדשים ויש התרגשות על חזרת ההתיישבות למקומה יש לברך. כמובן שוב בתנאי שעברו שלושים יום מהפעם האחרונה שראינו אותם.

נתייחס לרלוונטיות המצווה היום. ישנם אזורים רבים שלא מיושבים במיוחד ביהודה ושומרון. שטחים אלו היסטוריים ויש קשיים ביישובם. על כן כל הצלחה בכך בוודאי תעורר בנו שמחה ותצריך אותנו בברכה בראייתם.

התבוננות

דף עבודה.

הצעה להפנמה

שתי אפשרויות:

1. האחת, לחבר תפילה להקמת יישובים חדשים וחידושם של אלו שנחרבו דוגמת גוש קטיף.
2. השנייה, משימה לבית בקבוצות. איסוף מידע על יישובים חדשים. נחלק את הכיתה לקבוצות. כל קבוצה תכתוב  מידע על יישוב מסוים חדש. ניתן להשתמש בדף מידע להשלמה.

סיכום שהוא פתיחה

לסיכום, פתחנו במפגש עם א"י בעבר ועמ"י בגלות ולאחר מכן המשכנו בחזרת עמ"י לארצו, חידוש ההתיישבות בה והשמחה וההתרגשות שכרוכים בכך.

למדנו שעל התיישבות חדשה בא"י יש מצווה לברך "מציב גבול אלמנה". עסקנו בפרטי המצווה ותנאיה. מתוך הבנת מילותיה הגענו למקור השמחה למראה יישוב חדש. הקשור בנצחיות הקשר שבין הקב"ה לעמו. התייחסנו לרלוונטיות המצווה היום.

הארות והרחבות למורה

1. בקטע המצורף מפניני הלכה, מציין הרב מלמד שם שהמנהג לברך על יישוב חדש הוא כשנמצאים בתוך בית כנסת. במקור חיים לא מוזכרת הלכה כזו. בשיעור נלמד ע"פ המקור חיים בלי לציין כלל את עניין הבית כנסת. אי לכך הושמט המשפט המזכיר זאת בקטע שיינתן לתלמידים מפניני הלכה.