מפגשבת- משפטים

נתחיל לקרוא את חלקו הראשון של הסיפור:

רַק הֲצָצָה קְטַנָּה וְדַי! 

הָיָה זֶה בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל הַמִּבְחָן בְּהִיסְטוֹרְיָה. עָנִיתִי כְּבָר עַל הַשְּׁאֵלוֹת אֲבָל לֹא הָיִיתִי מַמָּשׁ בְּטוּחָה בְּעַצְמִי.

'רַק הֲצָצָה קְטַנָּה וְדַי', חָשַׁבְתִּי. 'מַה כְּבָר יָכוֹל לִהְיוֹת?'

נעצור ונשאל את התלמידים: 

• מה נענה לה? 
• באמת, מה כבר יכול להיות אם היא תציץ במבחן של חברתה? 

נאזין לתשובות השונות. במידה ויש תלמידים שיתמכו בהעתקה, נרשום את תשובותיהם בקצרה על הלוח/ נחזור עליהן בקול רם: זה רק פעם אחת, גילי מסכימה שיעתיקו ממנה וכדו'.

נמשיך לקרוא:

הִבַּטְתִּי בַּמִּבְחָן שֶׁל גִּילִי וְרָאִיתִי שֶׁהִיא כָּתְבָה אַחֶרֶת מִמֶּנִּי. מָחַקְתִּי וְתִקַּנְתִּי אֶת שֶׁלִּי.

הִרְגַּשְׁתִּי חֹם בְּכָל גּוּפִי, הָיָה נִדְמֶה לִי שֶׁכֻּלָּם מִסְתַּכְּלִים עָלַי, שֶׁנַּעֲשֵׂיתִי אֲדֻמָּה. הַלֵּב שֶׁלִּי דָּפַק בְּחָזְקָה.

הַצִּיּוּן שֶׁקִּבַּלְתִּי הָיָה 95.

"צִיּוּן מְעֻלֶּה", שִׁבְּחָה הַמּוֹרָה, אֲבָל אֲנִי הִרְגַּשְׁתִּי צְבִיטָה בַּלֵּב.

אַחַר כָּךְ זֶה נִהְיָה קַל יוֹתֵר. הַהֲצָצוֹת לְמִבְחָנֶיהָ שֶׁל גִּילִי נַעֲשׂוּ אֲרֻכּוֹת יוֹתֵר וּתְכוּפוֹת יוֹתֵר וְלֹא הִתְלַוּוּ אֲלֵיהֶן תְּחוּשׁוֹת מְשֻׁנּוֹת. גַּם הַצְּבִיטָה בַּלֵּב הִתְחַלְּפָה אַט אַט לִתְחוּשָׁה נְעִימָה שֶׁל הַצְלָחָה.

הָאֱמֶת הִיא שֶׁכְּבָר הִתְחַלְתִּי לְזַלְזֵל בַּלִּמּוּדִים. נֶחְמָד יוֹתֵר לְשַׂחֵק בַּמַּחְשֵׁב אוֹ לִקְרֹא סְפָרִים מִלִּלְמֹד לַבְּחִינוֹת. וְגִילִי? גִּילִי חֲבֵרָה נֶאֱמָנָה, הִיא לְעוֹלָם לֹא תַּלְשִׁין עָלַי. 

בַּבְּחִינוֹת לָאֻלְפָּנִית דָּאַגְתִּי לָשֶׁבֶת שׁוּב לְיַד גִּילִי. כַּמּוּבָן שֶׁהִתְקַבַּלְתִּי. שָׂמַחְתִּי מְאוֹד. מַזָּל שֶׁיֵּשׁ אֶת גִּילִי! יֵשׁ בָּנוֹת שֶׁלֹּא הִתְקַבְּלוּ כֵּיוָן שֶׁלֹּא הִצְלִיחוּ בַּבְּחִינָה. מִסְכֵּנוֹת.

אֶת לִמּוּדֵי הַתִּיכוֹן סִיַּמְתִּי בְּהַצְלָחָה, בִּזְכוּת גִּילִי כַּמּוּבָן...

הַחֲלוֹם שֶׁל גִּילִי הָיָה לִהְיוֹת אָחוֹת. אֲנִי לֹא מַמָּשׁ אָהַבְתִּי אֶת הַמִּקְצוֹעַ הַזֶּה. הַלֵּב שֶׁלִּי נִמְשַׁךְ לְאָמָּנוּת, אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה בְּלִי גִּילִי.

נִרְשַׁמְנוּ יַחַד לְלִמּוּדֵי אֲחָיוֹת בְּבֵית הַסֵּפֶר לַאֲחָיוֹת, וְגַם אֶת הַלִּמּוּדִים שָׁם סִיַּמְתִּי בְּהַצְלָחָה. מַזָּל שֶׁיֵּשׁ אֶת גִּילִי.

הִתְקַבַּלְנוּ יַחַד לַעֲבוֹדָה בְּבֵית הַחוֹלִים. 

גִּילִי הָיְתָה אָחוֹת מְסוּרָה וְנִמְרֶצֶת. נִסִּיתִי לִלְמֹד מִמֶּנָּה, אֲבָל אַף פַּעַם לֹא יָכֹלְתִּי לְהַחְלִיט לְבַד עַל טִפּוּל כָּלְשֶׁהוּ. פָּשׁוּט לֹא זָכַרְתִּי אֶת כָּל הַשֵּׁמוֹת שֶׁל הַתְּרוּפוֹת וְאֶת סִימָנֵי הַמַּחֲלוֹת. 

נעצור שוב ונשאל: 

• מה אתם חושבים על חייה של המספרת? 

נאזין ואז נסכם:

המספרת חיה בשקר הרבה שנים. בגלל שנכנעה לרצונה להעתיק פעם אחת, התרגלה להתנהג כך גם בהמשך חייה.

נשאל: מה אתם משערים שיקרה בהמשך?- נאזין, ואז נמשיך לקרוא:

בֹּקֶר אֶחָד הָיָה לַחַץ גָּדוֹל בַּמַּחְלָקָה. אִשָּׁה אַחַת נִכְנְסָה בְּבֶהָלָה וּבְיָדֶיהָ תִּינוֹק גּוֹנֵחַ.

"מַהֵר, הַבֵּן שֶׁלִּי... הוּא בָּלַע חֹמֶר רָעִיל", הִיא צָעֲקָה בַּחֲרָדָה. גִּילִי לֹא הָיְתָה שָׁם. לֹא יָדַעְתִּי מַה לַּעֲשׂוֹת. נִסִּיתִי לְהִזָּכֵר מָה עוֹשִׂים בְּמִקְרֶה כָּזֶה. הַתִּינוֹק הִכְחִיל וּנְשִׁימוֹתָיו כָּבְדוּ. הִזְעַקְתִּי אֶת הָרוֹפֵא, אוּלָם עַד שֶׁהוּא הִתְפַּנָּה עָבַר זְמַן יָקָר. הַתִּינוֹק אִבֵּד אֶת הַהַכָּרָה.

בָּרַחְתִּי מִשָּׁם וּפָרַצְתִּי בְּבֶכִי מַר... בָּכִיתִי וּבָכִיתִי.... 

"מַה קָּרָה לָךְ?" שָׁאֲלָה הַמּוֹרָה לְהִיסְטוֹרְיָה, "זֶה רַק מִבְחָן!" 

"פָּשׁוּט דִּמְיַנְתִּי מַה כְּבָר יָכוֹל לִהְיוֹת אִם..." גִּמְגַּמְתִּי וּמָסַרְתִּי לְיָדֶיהָ אֶת הַמִּבְחָן.

נשאל: 

• מי הנפגע העיקרי בסיפור?

(סביר להניח, שהתלמידים ידעו לענות שזו המספרת) 

הצעה להפעלה 

נחלק דפים חלקים. נבקש מהלמידים לחלקם לשניים, בכל דרך שהיא (לאורך, לרוחב, אלכסון או אחר) בחלק אחד נכתוב: אמת ובשני: שקר. בכל חלק נצייר מה שנראה לנו מתאים למילה.

סיום: נראה את עבודות התלמידים. יחד עם התלמידים ננתח קצת את העבודות שלהם. נשים לב ביחד איתם לנקודות הבאות: 

• באילו צבעים השתמשו לכל חלק ?
• ומה בחרו לצייר או לסמן?
• מה לדעתם היחס בין החלק של השקר לבין החלק של האמת?

נשאל את התלמידים האם יש להם עצה מה יכול לעזור לנו להתגבר על הרצון לשקר כשאנחנו פוגשים את הרצון הזה.

סיכום 

בְּפָרָשָׁתֵנוּ, פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים, הַתּוֹרָה מַזְהִירָה: "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק". הַצִּוּוּי "תִּרְחָק" כּוֹלֵל בְּתוֹכוֹ לֹא רַק אֶת הָאִסּוּר לְשַׁקֵּר אֶלָּא גַּם הִתְנַהֲגֻיּוֹת אֲחֵרוֹת הַנֶּחְשָׁבוֹת שֶׁקֶר, כְּגוֹן חֲנֻפָּה וּגְנֵבַת דַּעַת. מִדַּת הָאֱמֶת וְהַיֹּשֶׁר הִיא תְּנַאי לְחַיִּים טוֹבִים וּשְׁלֵוִים, וְאִלּוּ הַשֶּׁקֶר פּוֹגֵעַ בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה בָּאָדָם הַמְּשַׁקֵּר. הָבָה נִבְרַח מֵהַשֶּׁקֶר כְּמוֹ מֵאֵשׁ. וְנַקְפִּיד לְהִתְנַהֵג בְּיֹשֶׁר.