אביי - כבוד תלמידי חכמים

הקדמה למורה: אביי הוא אחד מגדולי האמוראים ומהמפורסמים שביניהם, אביי שימש כראש ישיבת פומבדיתא, שהייתה אחת משתי הישיבות הגדולות שבבבל. הוא חי במאה הרביעית לסה"נ.

אביי היה יתום מאביו שנפטר טרם לידתו ומאמו שנפטרה בשעת לידתו (בבלי קידושין לא ע"ב) והוא גודל בינקותו על ידי אומנת בבית דודו. שמו מלידה היה נחמני, אך הוא נקרא אביי על שם הפסוק מהושע: "אשר בך ירוחם יתום" פסוק המבטא אמונה ברחמנותו של הקב"ה על יתומים.

הכנה לקראת השיעור: יש לצלם את הנספח ולגזור אותו כך שכל תלמיד יקבל "משא" אחד אותו הוא מביא עמו לאנייה. (אין מניעה ששני תלמידים או יותר, יקבלו את אותו פתק).

פתיחה:

נסביר לתלמידים כי היום אנחנו יוצאים ל"שיט באנייה". נחלק לכל תלמיד פתק ועליו רשום "משא" שהוא נושא עמו בבואו לאנייה. (מצורף בנספח, על המורה להדפיס ולגזור את הפתקים). ונספר לתלמידים את הסיפור המעובד מתוך מדרש תנחומא לפרשת תרומה:

עיון  בטקסט:

מעשה באדם שנסע בספינה

מעשה באדם שנסע בספינה. באותה ספינה נסעו סוחרים עשירים, שהובילו עמם סחורות. היו הסוחרים מתגאים בסחורותיהם איש לפני רעהו ומתארים את העסקים המוצלחים שצפויים להם בעיר הנמל. רק אותו אדם ישב עם ספריו ולמד, ולא השתתף בשיחותיהם של הסוחרים. 

שאלו אותו הסוחרים : "האם גם אתה מוליך עמך סחורה?"

השיב: "כן, אך סחורתי יקרה יותר מכל סחורותיכם". 

שמעו הסוחרים וניסו לנחש איזו סחורה יקרה זו שמוביל עמו אותו אדם. אחד אמר: "ודאי הוא מוביל משי יקר". שני אמר: "אני חושב שיש עמו תכשיטי-זהב מרהיבים". 

שלישי אמר: "ואולי הוא נושא עמו יהלומים ואבנים יקרות אחרות?". 

מרוב סקרנותם החלו הסוחרים לחפש את הסחורה. הם שאלו את רב- החובל היכן מצויה סחורתו של אותו אדם. אמר להם רב- החובל: "אדם זה לא הביא עמו כל סחורה". בדקו הסוחרים בחדרו, וראו שאין גם שם זכר לסחורה כלשהי. כך חיפשו ובדקו ולא מצאו דבר. 

לגלגו הסוחרים על אותו אדם: "לא סוחר אתה, אלא סתם עני שאין לו מאומה". אך האדם שתק ולא השיב להם מילה. 

הספינה המשיכה במסעה ולפתע התנפלו שודדי- ים על האניה ולקחו את כל הסחורה שהייתה בה.

כאן נבקש מכל תלמיד לפתוח את הפתק שבידו ולבדוק האם השודדים יכולים לגנוב ממנו את סחורתו? נבחין בין "סחורה" שאפשר להיפרד ממנה לבין מטען שאיננו ניתן להשלכה. לאחר מכן  נמשיך בקריאת המדרש:

הסוחרים העשירים נותרו בלי כסף ובלי רכוש, רק עם בגדיהם אשר לעורם. 

אמר להם אותו אדם: "עכשיו תיווכחו שסחורתי יקרה יותר משלכם"

במעגל:

• איזו מן סחורה זו לדעתכם, כ"כ יקרה ואפילו בלתי נראית?
• מה עשוי להיות יקר יותר מרכוש?
• רמז: הביטוי "רכש ידע" מבטא רכישה שאיננה חומרית. מה הכוונה בביטוי זה?

המשך עיון בטקסט:

כשהגיעו ליבשה, התהלך האדם בכיכר העיר ושמע ויכוחים ודיונים בין חשובי העיר על בעיה שעמדה בפניהם  ופתאום נזכר האיש שבילדותו הוא למד את הפתרון לבעיה זו והחל לפתור להם את הבעיה.

הללו ראו מיד כי האורח הוא חכם גדול. מיהרו להזמין את כל חשובי העיר, והאורח דרש לפניהם דרשה נפלאה ועמוקה ובדרשה שלו שיבח והודה למורה שהיה לו בילדותו, מורה שלימד אותו דברים רבים, בילדותו הוא לא ידע מדוע הוא לומד ובמה יועיל לו הידע הזה? והנה הוא רואה כי הגיע היום ודברי הלימוד של אותו מורה עוזרים לו במקרים שונים ובלתי צפויים. 

אחרי הדרשה הכינו לכבודו סעודה גדולה וכיבדוהו כבוד רב. אמר החכם למארחיו: "אנא מכם, דאגו גם לסוחרים שבאו עמי בספינה, אשר שודדים גזלו מהם את כל סחורותיהם והשאירום בעירום ובחוסר-כל". שמעו המארחים בקולו, הכינו אכסניה לסוחרים ונתנו להם כסף שיוכלו לקנות אוכל ולחזור לבתיהם. 

היו הסוחרים מלאי תודה לחכם, ובאו לבקש את סליחתו על שלגלגו עליו בהיותם בספינה. 

אמר להם: "הלא אמרתי לכם שסחורתי יקרה יותר משלכם" 

נשאל את התלמידים: 

• מדוע לדעתכם הייתה סחורתו של החכם יקרה משלהם?

 [סיום הסיפור]: "הסחורה שלכם יכולה להינטל מכם, ואילו סחורתי קיימת לעד, דברי החכמה והלימוד שאדם צובר במהלך השנים נשארים אצלו תמיד ומסייעים לו בשעת הצורך" 

***

לימוד:

מקורות רבים מלמדים אותנו על הכבוד שצריך לנהוג במי שלימד אותנו, המתנה שמורה ורב נותנים לתלמיד היא מתנה גדולה מזהב וכסף. היא מתנה שלא ניתן לקחת ממך לעולם.

אביי היה אמורא חשוב שעמד בראש ישיבה גדולה בבבל, אביי יהיה יתום מאמו ומאביו, ולמד את כל התורה שלו מפי רבותיו, מסופר בגמרא שאביי הקפיד מאוד לכבד את רבותיו.

ההלכה מלמד אותנו כי יש לקום בפני הרב שמלמד את האדם תורה.

בגמרא דנו בשאלה- מאיזה מרחק שרואים את הרב יש לקום? (נאפשר לתלמידים להעלות השערות). 

נשאל את התלמידים:

• האם בקהילה שלכם קמים בפני הרב? 
• האם בבית הספר נוהגים לקום בפני הרב? קמים בפני המורה? מדוע? 
• מה העמידה מבטאת? 
• האם אתם יודעים שכאשר שופט נכנס לבית המשפט, כל האנשים באולם עומדים? מדוע הם עומדים?

אביי אמר כי יש לעמוד בפני הרב שמלמד אותך תורה אפילו אם אתה רואה אותו ממרחק גדול, ומסופר על אביי שכאשר הוא היה רואה ממרחק את אוזן החמור של רבו, רב יוסף, הוא היה עומד. (קידושין ל"ג ע"א). 

נבקש מהתלמידים להסביר מדוע אביי היה עומד כבר כשהיה רואה את אוזן החמור של רבו?

התבוננות:

נכתוב על הלוח אמרה בולטת של אביי 

אמר אביי: אם ראיתי תלמיד חכם שסיים מסכת, הייתי עורך סעודת מצווה לחכמים

(שבת קי"ח ע"ב)

נבקש מהתלמידים להסביר את המשפט הכתוב על הלוח.

• האם יש קשר בין הכבוד שאביי רכש לרבו לבין שמחתו בלימוד התורה?

הפנמה:

• האם השתתפתם פעם בסעודת מצווה לרגל סיום מסכת או פרשה? 
•  מה מרגישים בזמן סיום לימוד או אפילו סיום של הרכבת פאזל קשה? איך אתם מרגישים לאחר שסיימתם לקרא ספר?
•  האם  יש לכם מוטיבציה להגיע לנקודת הסיום?

הצעה לפעילות

נהוג בקהילות ישראל לחגוג את ה"סיום" בכיבוד ובדברי תורה. אם הכיתה עומדת לסיים פרשה או מסכת כלשהי ניתן לארגן בכיתה "סיום" חגיגי עם ממתקים ושירים.

סיכום: 

למדנו על יתרון החכמה על פני רכוש, החכמה והידיעות של האדם נמצאות עמו תמיד, מלוות אותו ועומדות לימינו גם בשעת צרה. אביי העריך מאוד את רבותיו שלימדו אותו תורה עד כדי כך שהוא עמד עוד לפני שרבו נראה לעין. אותה הערכה רבה ללימוד התורה גרמה לאביי לשמוח כל-כך כאשר מישהו סיים מסכת. הוא שמח כי הלומד זכה להרוויח דבר גדול מכסף ומרכוש, הלומד זכה  בחכמה.