לראות את עצמו- שיעור לפסח

פתיחה:

נתחיל בתרגיל: נבקש מהתלמידים לכתוב בכמה משפטים מה עשו הבוקר, מהרגע שקמו, ועד הרגע שהגיעו לבית הספר.

(בכתות א' אם כתיבה כזאת קשה, אפשר להזמין כמה מתנדבים לספר בעל פה לכתה).

אחרי השחזור בכתב, נאזין  יחד לכמה דוגמאות מפי התלמידים. מדי פעם נעצור ונשאל שאלות שקשורות בבחירה חופשית. למשל:

אם התלמיד מספר שבבוקר הוא קם ב6:00, נשאל אותו מי הרשה לו לקום בשעה כזאת.

אם תלמיד יספר ששתה שוקו, נשאל אותו מי בחר עבורו את המשקה הזה דווקא .

כך גם על הלבוש, ארוחת הבוקר, הדברים שאמר במהלך הבוקר, מה שבחר לעשות עד שעת ההתארגנות, וכו' וכו'.

נוסיף ונשאל:

• האם יש דברים שלא נתנו לך לבחור בהם? מהם?
• מדוע לדעתך החליטו בשבילך, וכן הלאה.

בסוף התרגיל, נסכם ונחזור על מספר דוגמאות מובהקות של בחירה חופשית שעלו מתוך סיפוריהם של התלמידים.

תרגיל דמיון:

(כדאי- אבל אין חובה-  להשמיע בשקט ברקע מוזיקה שיכולה להכניס לאווירה אחרת, נינוחה ורגועה, ושתסייע לתלמידים לחוש במעבר לסוג תודעה אחר מאד ממה ששהינו בו עד כה, בתחילת השיעור.

למשל, ניתן להשתמש בשיר "הושיעה נא" מתוך נסיך מצרים של דיסני)

נבקש מהתלמידים לעצום עיניים, ולהקשיב לסיפור שנספר להם:

דמיינו שלפנות בוקר מעירים אתכם, עדיין חושך בחוץ, ומצווים עליכם לקום תכף ומיד. להתלבש, ולרוץ לנקות את הבית . לפני ארוחת בוקר, לפני צחצוח שינים, לפני שאתם מספיקים להתמתח במטה. אתם לא יכולים להחליט אם להישאר עוד קצת ולהתאושש מהשינה, אתם חייבים לקום מיד.

אתם קמים, ורוצים ללבוש את הבגדים שבחרתם אתמול, אבל במקום זה מונחים על הכסא בגדים אחרים, שאתם לא מכירים. אתם חייבים ללבוש דווקא אותם. נותנים לכם מטאטא, ומצווים עליכם להתחיל לנקות. אתם קצת רעבים ומבולבלים, ולא מבינים למה אתם לא יכולים לבחור מה לעשות עכשיו.

אתם מחליטים להתחיל בחדר שלכם, כי לא מתחשק לכם עדיין למהר ולצאת מהחדר, אבל לא נותנים לכם לבחור ומתעקשים שתתחילו דווקא בסלון. תחשבו בלב: איך אתם מרגישים? מה הייתם רוצים שיקרה עכשיו?

אתם יוצאים לסלון. ורואים שכל שאר המשפחה גם לובשת אותם בגדים, וכולם מנקים במרץ רב.

אתם רוצים לדבר איתם ולהגיד בוקר טוב אבל מסבירים לכולכם שאסור לדבר בשעות העבודה...

איך אתם מרגישים עכשיו? האם זה דומה במשהו לאיך שהרגשתם היום בבוקר?

(לתשומת לב המורה: מידת הפירוט כאן תלויה כמובן באופי הכתה. חשוב לחוס על תלמידים שאולי יפחדו מדי, ולעדן את התיאור כמידת הצורך. העיקר שיעבור המסר המדמה שלילת חירות, ושיהיה ברור ונוכח הפער בין היומיום שלנו, למצב של עבדות.)

נעצור כאן.

נאסוף את תשובות התלמידים.

נעיר ונעורר את תשומת הלב לכך שגם כשתיארו בתחילת השיעור את הבוקר שלהם, ועלו בהם מקרים בהם מישהו אחר בחר עבורם משהו, עדיין ההבדלים בין התיאור שלהם למה שדמיינו כעת הם גדולים מאד... נשאל:

• במה?
• איזו תחושות עלו בכם במיוחד במהלך תרגיל הדמיון שעברנו יחד?
• האם פחדתם? כעסתם? התבלבלתם?

לימוד מהמקור:

נסכם את התהליך הקצר שעברנו ונאמר:

היומיום שלנו מלא בדברים שמחים ומרגיזים, נעימים ופחות נעימים. אנחנו כל כך רגילים אליו, עד שאנחנו כמעט לא שמים לב למתנה גדולה שקבלנו, ושייכת לכל אחד מאיתנו. למתנה הזאת קוראים חירות.

כשדמיינו יחד מצב אחר, בו אין חירות, העלתם תחושות קשות ומפחידות בעקבותיו.

ובעצם, קיימנו יחד משפט חשוב מאד, שנזכר בהגדה של פסח, ומתאר חובה שמוטלת עלינו בחג. נכתוב אותו בבירור ובגדול על הלוח:

 "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים"

 (משנה, מסכת פסחים, פרק י', ה')

נבאר יחד את משמעותו, בעזרת שאלות:

• מה משמעות המלים "לראות את עצמו"?
• מדוע לדעתכם זה חשוב כל כך?

למה לא מספיק ללמוד את סיפור יציאת מצרים היטב? למה צריך להרגיש כאילו זה קרה לנו?

נסכם את דבריהם, נכוון ונתמקד בשתי תשובות משמעותיות:

1."לראות את עצמו", כי כשאנחנו מרגישים כאילו זה קרה לנו אנחנו מבינים את התחושה לעומק, ואת גודל הנס וההצלה שעשה לנו ה' כשגאל אותנו משם

2.כי בעצם, אם לא ה' לא היה גואל אותנו משם היינו גם אנחנו עבדים במצרים, ולכן גם אנחנו כאילו יצאנו בגוף שלנו ממש ממצרים, וגם אנחנו צריכים להרגיש ולהודות לה' שניצלנו מהמקום הנוראי הזה.

יצירה להפנמה:

נחלק לכל תלמיד שני מלבנים של טפט מראה. (בגודל  15X10, כל אחד, פחות או יותר).

נבקש מהם להתבונן בטפט כשהפנים שלהם נשקפות בו (בטפט מראה, הדברים משתקפים באופן מטושטש למדי. אנחנו רק נעזר בקו המתאר שמשתקף בו, ולא נזדקק ליותר מזה.. ).

נבקש מהם, בעזרת טוש לא מחיק (שנחלק להם יחד עם הטפטים) לסמן את תוי הפנים שלהם בכלליות, על גבי מה שמשתקף בטפט.

אחרי שבשני הטפטים יווצרו שני "פורטרטים"   כלליים  ונטולי פרטים שלהם (ז"א, ללא תוי פנים, רק הקו החיצוני של הפנים, והשיער)

ננחה אותם לחשוב, ואז לצייר כעולה על דעתם , על גבי התמונה הראשונה, פרצוף של מישהו ב"עבדות".  לפני היציאה ממצריים.

•  איך הוא נראה?
• מה הוא מרגיש?
• מה מאפיין אותו? ...

בגמר המלאכה, עליהם לפנות אל הטפט השני, ובו לנסות לבטא  את תחושת החירות,  שביציאה משם...

• מה הוא מרגיש עכשיו?
• איזו הבעת פנים יש לו? ... וכן הלאה וכן הלאה.

 נמקד את המחשבה: הם צריכים לבחור איזו הבעת פנים תהיה לכל דיוקן,  מה מאפיין אותו, מה להדביק או לצייר סביבו, באילו צבעים להשתמש וכו' וכו'.

בסוף העבודה , נערוך "תערוכה" בכתה.

התלמידים יסתובבו בין עבודותיהם של היתר ויתבקשו לנחש איזה מצב מבטא כל דיוקן..

נשאל:

• איך ידעתם לנחש שהדיוקן הזה שייך למצב של עבדות?
• למה בחרתם דווקא בצבעים כאלה?
• האם הצלחתם להרגיש תוך כדי העבודה את התחושה שמבטא הדיוקן שלכם?

סיכום:

נשבח את התלמידים על עבודותיהם היפות, ונאמר, שעל ידי הדמות שלהם שהשתקפה בטפט המראה, הם הצליחו לקיים ממש את הציווי "לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים"

  נזמין אותם להביא את העבודות שלהם אל שולחן הסדר בבית, ולהתבונן בהן במהלך ליל הסדר. לספר בבית איך הרגישו בכל מצב- גם בעבדות וגם בחירות, וכך לשתף גם את כל יצר המשפחה בחוויה של "לראות את עצמו".