מצה שמורה

פתיחה:

נקריא/ נחלק לתלמידים את קטע היומן הבא:

- ניתן לשנות את הסיפור לפרטים שמתאימים לתלמידים בנים.

יומני היקר, שלום.
אמא ואני הלכנו אתמול לקניות. בחרתי חצאית ג'ינס ליום חול, שיהיה לי לבית הספר וגם קניתי שמלה חדשה לליל הסדר. והיה ממש כיף!
היום בבוקר, אור אחותי ממש התחננה שאשאיל לה את החצאית ג'ינס ליום שלישי, כי היא קריינית בטקס קבלת החומש ואין לה חצאית מספיק יפה בשביל לעמוד על הבמה. אני לא כל כך יודעת מה לעשות...

נבקש מהתלמידים להציע כיצד עליה לנהוג.
נסכם את התשובות: מצד אחד, נבין אם היא לא תרצה להשאיל את החצאית כי היא חדשה. אך מצד שני, לא יהיה נורא אם היא תשאיל לאור את החצאית לבוקר אחד. לכן, אפשר לומר שמן הראוי שהיא תשאיל לה.

נשאל ונקשה עוד:

• מה הייתם אומרים, אם אור היתה מבקשת לשאול את השמלה לליל הסדר, לחגיגת הסידור? 

זו בקשה שנשמעת לנו מוגזמת. כי זהו בגד חגיגי יותר, שנקנה לזמן מיוחד ואי אפשר להשאילו בכזו קלות למטרה אחרת. האחות רוצה לשמור על השמלה שלא תתקמט או תתלכלך עד לליל הסדר.

מפגש ראשוני עם מקור:

קיצוש"ע מקור חיים פרק פז סעיף יט.
 

החיטים שעושים מהם מצת מצווה, יש לשמרם שלא יפלו עליהם מים משעת קצירה.
ואם לא תמצא מצה שמורה משעת קצירה לשם מצווה, יכול לברך "על אכילת מצה" גם על מצה רגילה. אבל חובה לכתחילה להכין לו לפחות לליל הסדר "מצה שמורה" שתספיק לו ולכל המסובים על שולחנו בליל הסדר.
ורצוי להתאמץ לאכול כל הפסח מצה שמורה משעת קצירה.
והמהדרין נוהגים ללוש מצת מצווה בערב פסח אחרי חצות, שזהו מועד הקרבת קורבן הפסח.

נכתוב על הלוח מהי מצה שמורה:

מצה "שמורה" – זו מצה שמיוחדת בשני דברים:
האחד, שהיא נאפתה מחיטים שנשמרו ממגע במים, משעה שקצרו אותם בשדה.

והשני, שמזמן קצירתן, שמרו על החיטים באופן מיוחד, יותר מחיטים לקמח רגיל, כדי להגדיר מראש שהן מיועדות "לשם מצת מצווה".

מהפסוק "ושמרתם את המצות"- למדו חכמים שיש לשמור את החיטים שישמשו למצת מצווה.

אולי בדומה לשמלה, שהזכרנו בפתיחה, המצה המיועדת לאכילה של מצווה נשמרת טוב טוב, יותר ממצה אחרת. כי היא שייכת לזמן מיוחד וקדוש.

כשמשהו מיועד לזמן חשוב, הוא יקר יותר בעינינו, ולכן שומרים עליו יותר שלא יאבד, יפגע או יפגע.

נמשיך ונסביר את פרטי ההלכה בלשוננו:
חובה לאכול מצה שמורה בליל הסדר, כי אכילת המצה אז היא מצווה. (בשאר ימי החג, אכילת מצה היא רק לשובע אך לא חובה).

אם אדם לא השיג מצה שמורה- הוא יכול לקיים את מצות אכילת מצה גם במצה רגילה.
יש המחמירים-  לאכול כל ימי הפסח מצה שמורה.
ויש המהדרין אף יותר- לאכול מצה שנאפתה ממש בערב החג. (בשעות הצהריים שלפני ליל הסדר)

הפנמה:

מצה שמורה מבטאת כפי שאנחנו רואים את העיסוק בהתכוננות לחג ולאכילת המצה. מכיוון שהיום אנחנו לרוב אוכלים מצות קנויות ולא חווים את ההמתנה וייחוד החומרים והכנת המצות. ננסה לחשוב יחד איך אנחנו יכולים להתכונן לחג ולהכין את המצה השמורה שלנו.

נבקש מכל תלמיד לחשוב על משהו שהיה רוצה להתכונן בו לחג לליל הסדר (ניתן להציע לתלמידים להכין הפתעה למשפחה- דבר תורה, הצגה, חידון, קישוטים לשולחן החג ועוד) נערוך רשימת רעיונות על הלוח. נזמין את התלמידים להתחיל להכין את הדבר שהם בוחרים להכין לסדר.

הצעה להרחבה בנושא זריזות במצוות:

ניתן להרחיב בנושא בעיון במקור הבא:

"ושמרתם את המצות"- ר' יאשיה אומר: אל תקרא כן, אלא ושמרתם את המצוות.
כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצווה. אלא אם באה מצווה לידך עשה אותה מיד.

מכילתא שמות יב יז

נרשום על הלוח את הפסוק: "ושמרתם את המצות".
נשאל: איזה שינוי עושה המדרש במילה אחת מהפסוק?
המדרש מוסיף למילה 'מצות' ו' נוספת ומתקבלת לנו המילה- מצוות.
כל זאת כדי ללמד אותנו מידה חשובה: מידת הזריזות.
 

נסביר: למילה 'חמץ' יש שתי משמעויות:
האחת,קמח ומים ששהו יחד מעל לשמונה עשרה דקות.
השניה, להחמיץ מלשון לפספס, להפסיד.

אנו מקפידים מאוד ושומרים שמים לא יגעו בקמח כדי שלא תחמיץ המצה.
גם כשמגיעה אלינו הזדמנות לקיים מצווה אנו צריכים לראות בכך חשיבות ולהקפיד לא להחמיץ ולפספס אותה, אלא להזדרז לעשות אותה.

סיכום:
למדנו עד כמה חשוב לשמור על המצה השמורה לקראת האכילה בליל הסדר. וראינו גם כי עלינו לשמור על המצוות ולקיימן בזריזות.

הצעות להעשרה:

סרטון של 'איגוד רבני קהילות' על משמעות מצה שמורה ואפיית מצות:

https://www.youtube.com/watch?v=qUBU_cu-fj4

סרטון של 'גרובייס' שעוקב בקצרה אחר תהליך אפיית מצות יד. עם כתוביות:

https://www.youtube.com/watch?v=WATaaigJ5vw&spfreload=10

סיפור הממחיש את חשיבות הזריזות במצוות:

כמה ימים קודם חג הפסח התש”ע, בעת שמרן הרב אליהו זצ”ל היה מאושפז בבית החולים, נסעתי לבית הכנסת של הרב למסור דפים לגניזה. פגשתי שם את אסף, העוזר של הרב, והוא ביקש להניח במכוניתי קרטון גדול של עופות שנשארו מחלוקת עופות לאברכי הכולל ולמשפחות נזקקות.
 אמרתי לו שאין לי מה לעשות עם העופות האלה, ואין לי זמן לטפל בזה כי אני ממהרת למשמרת שלי כאחות בבית החולים “שערי צדק”.
הוא לא ויתר ואמר: תעשי בזה מה שאת רוצה. תוך כדי נסיעה לבית החולים נזכרתי במשפחה נזקקת, שצריכה מוצרי מזון. מייד נסעתי אליה ומסרתי לבעלת הבית את קרטון העופות לכבוד חג הפסח.
לאחר חצי שנה, במוצאי צום גדליה, הגיעה אותה בעל ת­ בית לביתי ואמרה לי שהיא באה למסור לי תודה מיוחדת על קרטון העופות שהבאתי לה בערב פסח. היא סיפרה לי כי כמה דקות לפני שהגעתי היא ישבה בביתה ובכתה על כך שהבית נקי לפסח אבל ריק. אין לה אוכל לתת לילדים במשך החג.
היא סיפרה כי היא בכתה על כך שמדי שנה היה שמרן הרב אליהו זצ”ל שולח לה לפני החגים כסף או מצרכים לצורך החג, והשנה הוא בבית החולים ואין מי שידאג לה.
עמדתי נדהמת. שאלתי אותה: מרן הרב אליהו היה נותן לך כסף לקנות עופות?
כן ! היא ענתה לי. לפני כל חג הוא היה שולח לי עם אחד התלמידים מעטפה עם כסף לצורך החג.
הייתי ממש בהלם. הרי העופות שמסרתי לה הם העופות של הרב. אני הייתי רק שליחה.
אני ואסף, ששם לי את העופות בתוך תא המטען של המכונית. שליחים של מצווה.