גוף ונשמה

פתיחה:

נביא איתנו אל השיעור בלונים כמספר התלמידים.
נבקש מכל תלמיד לנפח את הבלון שלו ולכתוב עליו (בטוש ארטליין) תכונה אחת שלו.

אנו מציעים לאסוף את הבלונים לשקית גדולה, שלא יפריע להמשך השיעור.
נאמר לתלמידים שנשוב אל הבלונים בהמשך.

עיון במקור:

(מצורף נספח עם המקורות לתלמידים.)

בספר בראשית (ב/ז) מתוארת בריאת האדם כך:

וַיִּיצֶר ד' אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה. 

נשאל:

• כיצד נברא האדם, על פי הפסוק? 

האדם נברא משני יסודות: עפר  ו'נשמת חיים'. ניתן לסמן את שני החלקים במילות הפסוק.

נקרא את פירוש רש"י לפסוק, נבקש מהתלמידים לסמן את המילים ששייכות לחלק העפר, בצבע אחד, ואת המילים של חלק 'נשמת החיים' בצבע אחר:

ויפח באפיו - 
עשאו מן התחתונים ומן העליונים.
גוף מן התחתונים ונשמה מן העליונים.

נסכם בעזרת טבלה על הלוח:

הפנמה:

נציג  בפני התלמידים פעולות שונות (בכרטיסיות או על הלוח) ונבקש מהם לשייך כל פעולה לאחד החלקים:

• לישון
• להתפלל
• לאכול
• לימוד תורה

נסכם: פעולות שאני עושה בשביל הקיום של הגוף שלי- כמו לאכול או לישון, שייכות כמובן לחלק התחתון,
ופעולות שאני עושה מעבר לזה- כמו להתפלל, ללמוד תורה או לעשות מעשים טובים, שייכות  לחלק העליון.

לחלק הראשון נקרא- גוף ולחלק השני- נשמה.

גם בשם "אדם" אנו יכולים לראות את שני היסודות:
אדם- מלשון אדמה, כמו שראינו שחלק הגוף נוצר מעפר. ומלשון " אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן" (ישעיהו יד, יד)- חלק הנשמה, ששואף להיות טוב ושלם כמו ה' העליון. נשאל: 

• כיצד אנו נדמים לאלוקים? (בשותפות שלנו בפיתוח העולם ע"י הקמת משפחה, שכלול והתקדמות העולם החומרי: מדע, תחבורה רפואה ועוד)

נסדר ונסכם בעזרת הטבלה: (כעת ניתן לרשום גם בדף שלפניהם)

התבוננות:

חלק ה"גוף" מובן ומוכר לנו. אך מהי הנשמה? –נאזין לתשובות השונות ואם ישנם רעיונות שמכוונים להסבר שלנו, נרשום על הלוח.

נחזור למילים בפסוק:

וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים

נשאל: מה פירוש הפעולה "ויפח"? – לנפח, להוציא אויר. בדיוק כמו שעשינו עם הבלונים בתרגיל הפתיחה: הוצאנו אויר מתוכנו ומילאנו את הבלון.
כך גם הקדוש ברוך הוא, כשברא את האדם, מילא בו חלק ממנו- וזוהי הנשמה.

נתבונן בברכת "אלוהי" שבברכות השחר, ונראה מה אנו יכולים ללמוד ממנה על הנשמה שלנו: שהיא טהורה, שה' נתן לנו אותה ובעתיד הוא יחזיר אותה לשמיים וישיב לנו אותה בתחיית המתים.

כעת נוציא את הבלונים, נבקש מכל אחד לקחת את הבלון שלו, ולהעביר אותו למישהו שהוא חושב שחולק איתו את אותה התכונה. 

סיכום:

שתי ברכות פותחות את 'ברכות השחר': ברכת אשר יצר ו'אלוהי'.
כך, בכל בוקר אנו מודים לה' גם על הגוף שנתן לנו וגם על הנשמה שנפח בנו שבזכותם אנו קיימים ויכולים לפעול בעולם.

אפשרויות להרחבה:

בכיתות עם יכולת העמקה, ניתן לשוחח על ההתנגשויות שיש בתוכנו בין שני החלקים.
ולהעזר במדרש הבא:

ששה דברים נאמר בבני אדם: שלשה כבהמה ושלשה כמלאכי השרת,
שלשה כבהמה: אוכלין ושותים כבהמה, פרין ורבין כבהמה, ומוציאין רעי כבהמה,
שלשה כמלאכי השרת: יש בהן בינה כמלאכי השרת, ומהלכין בקומה זקופה כמלאכי השרת, ומספרין בלשון הקדש כמלאכי השרת.

מתוך אבות דרבי נתן, לז

ניתן גם להיעזר בהסבר זה בעניין הנשמה:

כשאלוהים ברא את אדם הראשון הוא נפח באפיו נשמת חיים, הוציא מתוכו זרע חיים וטמן אותו בתוך האדם. הפעולה המיוחדת הזו, שלא נמצאת בבריאת הדומם, הצומח והחי, רוקמת בין אלוהים ובין האדם קשר של אב ובנים...

כל בני האדם הם ברואיו של הקב"ה, אבל לא כולם זכו לכינוי "בנים". הסגולה המיוחדת הזו עברה מדור לדור אצל אנשים מיוחדים מאוד עד שהגיעה אל אברהם אבינו, אל יצחק ואל יעקב – שזכה לבנות אומה שלמה שעליה נאמרו הפסוקים "בני בכורי ישראל", "בנים אתם לה' אלוהיכם".

(הרב דובי ליברמן, פירוש לספר התניא. מתוך העלון 'קרוב אליך')