לקראת יום הכיפורים

נשב במעגל, נחשיך מעט את הכתה (לא צריך להפריז, רק כדי ליצור אוירה שונה מעט, קרובה ומאפשרת שיחה) ונפתח בסיפור אישי משלנו שיתאר מקרה בו הכאבנו/פגענו/הזקנו למישהו אחר בשוגג או בזדון. חשוב שהסיפור יתבסס על חויה אישית  אמיתית, כדי שייפתח פתח של כנות ושיתוף, אך כמובן שאפשר ואף כדאי לרכך ולערוך אותו באופן  שיתאים לכתה.

אחרי שנספר בקצרה את הסיפור , (כדאי לבחור מקרה פשוט ויומיומי, לא משהו דרמטי. כמו למשל- שכחנו להתקשר למישהו שחיפש אותנו/ התעצלנו ולא עזרנו למישהו שביקש את עזרתנו/ בטעות אמרנו משפט חסר רגישות, שפגע בבן שיחתנו וכד')

נעצור בשלב הקושי (כלומר, לפני ההתרה והתיקון, אם היו כאלה) , ונשאל את התלמידים אם גם להם קרה משהו כזה פעם, שהם חושבים שמישהו נפגע בגלל מעשה או דיבור שלהם.

נבקש מהם לחשוב על סוג של רגש שמקרה כזה מעורר בהם,  ונרשום את המילים שהם מעלים על הלוח.

אחרי שיציעו את הצעותיהם, נזמין בזה אחר זה תלמידים המעוניינים בכך  לקום ולהתהלך בכתה בפנים חתומות ככל שניתן,  לצלילי שיר כלשהו. (אפשר- לצלילי "תוכו רצוף אהבה" שנאזין לו בשלמותו בסוף השיעור)  וברגע שהמנגינה תיעצר, הם צריכים לעטות על פניהם הבעה שמתאימה לאחד מהרגשות שכתבנו על הלוח. ויתר התלמידים יתבקשו לנחש איזה רגש הם מציגים.

לסיכום התרגיל הזה נעיר את תשומת ליבם ונאמר שהגוף שלנו משתתף ומגלה פעמים רבות את מה שטמון לנו בלב, גם כשאנחנו עצובים, גם כשאנחנו שמחים, וגם כשאנחנו מבקשים להביע דברים נוספים כמו רגש תודה, או בקשה, או סליחה... במפגש הקרוב ננסה להכיר יחד דרכים שונות בהן ניתן לבקש סליחה.  

הרחבה :

בכתות בהן ניתן להרחיב ולהעמיק , נספר ששלמה המלך כבר לימד אותנו בספר קהלת (שנקרא בסוכות בבית הכנסת)

ש "אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ--אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה-טּוֹב, וְלֹא יֶחֱטָא". נכתוב את הפסוק על הלוח ונבקש מהם לומר מה הם שומעים בו.  נסכם בקצרה את דבריהם ונוסיף במידת הצורך:  

כולנו טועים לעיתים, גם אם אנחנו צדיקים של ממש, ובלי משים או עם משים פוגעים בחבר או במישהו אהוב, גם בכוונה וגם לחלוטין בטעות. ואפילו עם רוב מעשינו הם לוב ולהיטיב עם הסובבים אותנו- אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. זה אנושי מאד, ושלמה המלך מבקש ללמד אותנו שכך העולם בנוי.   

נבקש מהם כעת לשבת בשקט ולנסות ולהיזכר לשחזר מקרה אחד כזה שקרה להם. נדגיש שהפגיעה שהם בוחרים להתמקד בה לא חייבת להיות סיפור גדול שנוצר ממנו ריב וקושי אדירי מימדים, אלא שרצוי כרגע לבחור משהו קטן שקרה לאחרונה, אפשר שהתרחש בלי משים כמעט, ואחרי שהוא קרה הם הרגישו צער על העניין. נזמין אותם לשחזר אותו במבט קרוב ובוחן (כל ילד עם עצמו).

• מתי זה קרה?
• מי היה מעורב?
• איך נראו  הבעות הפנים של המשתתפים באירוע ההוא במהלכו,
• מה נאמר וכו'.

אגב פעולת השחזור, נחלק לילדים דף ופחם לציור, ונבקש מהם תוך כדי חשיבה להשחיר את הדף שלהם ככל שיוכלו. ולהניח אותו לצידם.

אם יהיו תלמידים שירצו לשתף, נעניק להם את השהות והקשב לספר את הסיפור שלהם, ונודה להם מאד על השיתוף. נכוון את התלמידים לשתף בעדינות, ללא חשיפה של עצמם יותר מדי.

עכשיו אחרי שהקדשנו זמן והתבוננו במצבים של פגיעה, ניגש לברר מה נדרש מאיתנו לעשות כעת, כדי לתקן.

בכיתות בהן ניתן לקיים שיח קצת יותר מעמיק , נקרא עם התלמידים את השיר הבא, של זרובבל גלעד:

 לכאורה / זרובבל גלעד

ולכאורה כה פשוט וטבעי

לומר לאדם יקר

את המילה האחת,

וטבעי הוא לגשת

ביד לאחוז, להציץ בעיניים

וזה הענן האופף את הלב יימוג

השיר כתוב בעברית מעט גבוהה, לכן חשוב במיוחד לוודא הבנה מילולית ולהתעכב על מילים קשות.

(ובמיוחד: מה משמעות המלה "לכאורה" ,

• איזה ענן אופף את הלב?
• מה פירוש המילה יימוג?)

אחרי שנבאר את מילות השיר, ניגש לעסוק בתוכן, ונשאל:

• מהי, לדעתכם, אותה המילה "האחת" עליה מדבר השיר?
• איזו מילה יש בכחה לפוגג את הענן שעל הלב?

נרשום על הלוח את הצעותיהם.

נצביע על כך שהשיר לא נוקב במילה עצמה, אבל מתאר תנועות של קרבה, (ניגשים, אוחזים ביד, מביטים בעינים).

נחלק אותם לזוגות ע"פ מקום ישיבתם ונבקש מהם לעקוב אחרי התנועות הנזכרות בשיר ולנסות "להמחיז" בקיצור רב את אופן בקשת הסליחה בו. 

אחרי התירגול הקצר נשאל את התלמידים אם אפשר לבקש סליחה גם בלי לומר את המילה המפורשת, לדעתם, ונדון על כך יחד (אם כן, כיצד? אם לא, מדוע?).

בכתות בהן העיסוק בשיר יהיה מאתגר מדי, ניתן פשוט להתעכב על השאלה איך אנחנו מתקנים קלקול. נשאל:

עכשיו, אחרי שפגשנו את הסיפורים האלה שלנו, אולי אתם מכירים מילים שיש בכוחן לתקן?

או אולי מעשים ומחוות שעשויות להמתיק את המצב?

נכתוב על הלוח את הצעותיהם.

נסכם סיכום ביניים:

סליחה היא כח מופלא בעולם. היא יכולה, כמעט כמו מכונת זמן, להשיב דברים אחורה ולתקן קלקולים. אבל כמו שהצעתם, יש הרבה דרכים להגיד אותה, במילים ובמעשים, והחרטה והצער שמרגישים בלב על הפגיעה שנעשתה, יכולים להגיע ללב הנפגע בצורות שונות, העיקר שינבעו מעומק הלב.

כעת נתבונן בדפים השחורים שלפנינו. נזכיר לתלמידים שהשחרנו אותם תוך מחשבה על הפגיעה שפגענו. הדפים שחורים מאד, והפחם מכתים גם את הידיים בכל נגיעה.

כעת נחלק מחקי פחם (רצוי מאד- מחקים מיוחדים לפחם, אבל אם אין בנמצא- גם מחק עפרונות רגיל יעבוד)

נזמין את התלמידים להתמקד במילה שהציעו, או לחשוב על דבר מה אחר שיכול לבטא את הסליחה שהם חפצים לבקש. נסביר לילדים שכעת יש בכוחם למחוק מה שירצו מתוך השחור. לכתוב עם המחק, לצייר, או לנקות את הדף כולו אם ירצו. נבקש מהם לחשוב על צורה או מילה או כמה צורות/מילים,  שיצליחו לבטא יותר מכל את הרצון שלהם לתקן.

המחק הוא כלי הציור שלהם,והוא מסוגל להפוך את הדף השחור למשהו אחר.

בתום עבודת המחיקה, נעיר את תשומת ליבם שהלבן נראה בוהק מאד לצד השחור.

נשאל אותם למה לדעתם הלבן בוהק כל כך כעת,

ובסיכום הדברים נאמר שלסליחה, כשהיא נעשית בכנות ומתוך אהבה יש כח לתקן את הקלקול ואפילו להביא את הדברים למקום טוב יותר משהיו. בוהק יותר ונקי יותר.

נזמין אותם לחשוב על זה בבית ולהעלות השערות מדוע זה ככה, ומה יש בסליחה שמתקן את המצב עד כדי כך...

 נשבח אותם על הציורים והמלים היפות שכתבו, ונציע להם, אם ירצו להשתמש בדפים כ"כרטיסי סליחה" ולשלוח אותם למי שהם מבקשים לתקן בפניו את הקלקול שהתרחש.

נספר שגם אנחנו ננהג כך, לגבי הסיפור שפתחתנו איתו את השיעור, ובע"ה נצליח לתקן ולהוסיף עוד בוהק ואור, בזכות הסליחה.

אפשר לחתום גם בתפילה, שכשם שאנחנו מרככים את הלב ומבקשים סליחה ומחילה מהחברים והאוהבים שלנו, ככה אנחנו מקוים ומאמינים שהקב"ה נוהג עמנו בימי התשובה האלה שאנחנו בתוכם, ושביום כיפור נזכה לכפרה ולמחילה שלמה, אנחנו וכל בית ישראל  

כמו כן, בנקודה זו ניתן להאזין יחד לשיר "תוכו רצוף אהבה" של ישי ריבו, המתייחס לעניין זה: