פעמון הזהב

מבוא למורה: בקיץ 2011, נמצא בגן הלאומי 'עיר דוד' פעמון זהב קטן. תעלת הניקוז שבה נמצא הפעמון הייתה התעלה הראשית של ירושלים בימי בית שני. התעלה נבנתה ונחצבה בסמוך לכותל המערבי של הר הבית, ויעודה היה לנקז את מי הגשמים. הפעמון העגול, שבקצהו לולאה קטנה, היה מהסוג שנתפר על בגדיהם של אנשים רמי מעלה בירושלים  של סוף ימי בית שני.

את הספר 'פעמון הזהב'  כתבה תמר זקס ואייר יוסי אבולעפיה. הספר ראה אור ביוזמת 'ספריית פיג'מה' בהוצאת מזרחי מדיה וחולק בנדיבות 'ספריית פיג'מה' בשנת תשע"ה ל 110,000 ילדים בכל רחבי הארץ. 

הספרים מיועדים גם לקריאה משותפת של הילדים עם ההורים בבית, שימו לב לעודד את הילדים לקרוא את הספרים גם בבית ולשתף את ההורים במחשבותיהם וחוויותיהם בעקבות קריאת הסיפור.

הכנה לקראת השיעור:

תוכלו לבקש מהילדים לבדוק האם יש להם את הספר בבית, להביא אותו לכיתה ולהיעזר בו במהלך השיעור.

כדאי לבקש מהילדים לסדר את הכיסאות במעגל. שעת סיפור היא שעה מיוחדת במערכת, ומומלץ להעניק לה אופי חברתי ושיתופי.

יש להביא לכיתה טושים לצביעה על הלוח במגוון צבעים.

מומלץ להקרין את הסרטון המופיע בסוף היחידה, לשם כך יש להצטייד במקרן.

עבור פעילות היצירה (פעילות לבחירה) יש להצטייד ב: גביעי יוגורט ריקים, סכין יפנית, מנקי מקטרות צבעוניים, דבק נוזלי, פעמונים, מפיות יפות.

יש לצלם את דף הפעילות בחיק המשפחה כמספר הילדים בכיתה.

 פתיחה:

נשאל את התלמידים:  

האם יש לכם בבית חפץ שעבר אליכם מסבא וסבתא או מהעבר הרחוק יותר?

נסו לחשוב ביחד מהו הדבר העתיק ביותר שיש בביתכם? (תנ"ך, משנה, תמונה ישנה אולי כלי או חפץ עתיק).     

כיצד אנו מתייחסים למורשת שהגיעה אלינו מהעבר הקרוב או הרחוק?

 שעת סיפור:

גם ילדים 'גדולים' שכבר יודעים לקרא אוהבים להאזין לסיפורים, נבקש מהילדים לעיין במשך כמה דקות בספרים שהם הביאו מהבית  . לאחר מכן אנו נקריא את הסיפור, נעצור לפני "סוף דבר הכול נשמע".

תפאורה:

התבוננו באיורים, (אפשר להתמקד באיור המצורף) ונסו לחשוב כיצד חיו אנשים בירושלים בתקופת בית המקדש? נתבונן באיורים וננסה לתאר את האווירה בירושלים בימי בית המקדש, נבקש מהילדים לגשת ללוח ולצייר עליו את הדברים המיוחדים מאותה תקופה. (כלי תחבורה, לבוש, בית המקדש עצמו, כלי כתיבה וחיות הבית).

אנחנו נצייר על הלוח את אבן הטוען.

 נספר לילדים שהייתה בירושלים אבן גדולה אליה היו מגיעים אנשים שאיבדו או מצאו דבר מה. האנשים היא עומדים ליד האבן ומכריזים על האבדות, ממש כמו בסיפור, לאחר שהמאבד היה נותן סימנים מזהים לחפץ, היה המוצא מחזיר לו את האבדה.

הגמרא בבבא מציעא דף כ"ח ע"ב כותבת:

"תנו רבנן: אבן טוען הייתה בירושלים. כל מי שאבדה לו אבדה- נפנה לשם; וכל מי שמוצא אבדה- נפנה לשם. זה עומד ומכריז, וזה עומד ונותן סימנין ונוטלה"

 צפייה:

איתמר התבגר, הזדקן  והוא כבר איננו חי עמנו, ופעמון הזהב- אבד.

הפעמון נפל ככל הנראה ברחוב הראשי של ירושלים והתגלגל אל תעלת הניקוז שהייתה בעיר וחיכה שם אלפיים שנה.

 רגליים רבות של עמים שונים פסעו מעל הפעמון, עד אשר... 

נצפה בסרטון:

במידה ואין בכיתה מקרן נוכל להקריא לילדים את העמוד האחרון בספר "סוף דבר הכל נשמע".

 דיון:

מדוע התגלית של פעמון הזהב כל כך משמעותית ומרעישה? (ניתן לשוחח על הקשר לאורך הדורות לירושלים ועל השורשים העמוקים של עם ישראל בירושלים).

 במעגל:

לו יכולנו להיכנס לחללית זמן ולטוס 2000 שנה אחורה לימי בית המקדש השני ולפגוש את איתמר העומד מאוכזב ליד אבן הטוען, מה הייתם רוצים לומר לו? (אולי נאמר לו שזה לא כל-כך נורא שהוא איבד את הפעמון- בזכותו בעתיד ילמדו על ירושלים...).

לו הפעמון היה יכול לדבר מה הוא היה מרגיש ואומר?

מה היה מעניין אתכם למצוא מהעבר? האם יש תגליות מיוחדות מימי בית המקדש שאתם מקווים שהארכאולוגים ימצאו?

האם יש לכם חפץ  שבעוד 2000 שנה ילד ישמח למצוא?

 יצירה:

נכין בעצמנו פעמונים יפים, אנו נחרוץ שני חריצים קטנים בתחתית גביע היוגורט,

התלמידים ישחילו על מנקה מקטרות שני פעמונים. 

לאחר מכן התלמידים ימרחו דבק על הגביע ויקשטו אותו במפיות צבעוניות.

אפשר לקשט את הכיתה בפעמונים או לתת לתלמידים את הפעמונים לביתם.

 סיכום:

גם לפני 2000 שנה היו בירושלים ילדים ממש כמונו, שדיברו  בעברית, הקשיבו לסיפורים, למדו, שיחקו וגם איבדו דברים... הם וודאי גם למדו בבית הספר תורה ונביא כמוכם ואולי אפילו שיחקו באותם משחקים.

 כאשר אנחנו נחשפים לשורשים העמוקים שיש לנו בירושלים, הקשר אל העיר מתחזק, אנחנו יכולים ממש לשמוע את ירושלים  שולחת לנו דנדון פעמון מהעבר.

מומלץ להזמין לכיתה הורים שיכולים לספר על מנהגים ומסורות משפחתיות או עדתיות שעוברות במשפחתם מדור לדור. לחילופין, מצורף דף לשיחה בין ההורים לילדים אודות חפצים ומסורות שעוברים במשפחה מדור לדור.