הרשמה לרשימת תפוצה
הרשמה לרשימת תפוצהביום כיפור סולחים לנו על כל העוונות שלנו, ואנחנו מקבלים הזדמנות להתחיל מחדש. אנחנו צריכים לבוא לחג בתחושה חגיגית, מתוך כובד ראש ושמחה גם יחד.
נחלק לכל התלמידים פרצוף של סמיילי ריק. על הלוח נכתוב את המילים "יום כיפור".
נבקש מהתלמידים לא להגיב בקול למה שנכתב על הלוח, ושכל אחד יצייר בסמיילי את הרגש ש"יום כיפור" מעלה לו (אימה/פחד/עצב/שמחה/התרגשות/חשש וכו'..). לאחר שהתלמידים יסיימו לצייר את הסמיילי שלהם נכתוב על הלוח שתי כותרות כל אחת בצד אחר של כותרת השיעור- כותרת א: רגשות חיוביים, כותרת ב: רגשות מורכבים ולא פשוטים.
הערה למורה : בכיתה בה התלמידים לא יצליחו לצייר בעצמם או שהציור ימנע מהם את התרגיל, ניתן לעשות את תרגיל הפתיחה עם מגוון סמיילים מוכנים. את הסמיילים נפזר בכיתה, ונבקש מהתלמידים להסתובב ביניהם ולבחור את הסמיילי שמתאר את תחושתם כלפי יום כיפור.
נסכם את הפתיחה: נזמין את התלמידים להתבונן ברגשות הכיתתיים המופיעים על הלוח לקראת יום כיפור, ונבקש ממספר תלמידים להסביר מדוע לדעתם אלו דווקא הרגשות שצפו בכיתה.
שאלה מנחה לקריאה: לפני הקריאה המשותפת של המקור בכיתה, נכווין את התלמידים לשאלה שתלווה אותם במהלך הקריאה - נסו בזמן הקריאה במקור לחשוב, האם יום כיפור תואם את התחושות שהעלתם בכיתה?
תחילה נקריא את המקור, ואחר כך נבאר אותו בעל פה:
ביאור המקור:
אמר רבן שמעון בן גמליאל:
לא היו ימים טובים - חגים לישראל,
כחמשה עשר באב – זהו ט"ו באב, היום שבו הותרו השבטים להינשא זה לזה (בעבר לא היו מותרים נישואים בין שבטים שונים), וכן זה היום שבו שבט בנימין הותר לבוא בקהל ה' (ועוד טעמים רבים המובאים בגמרא וניתן למוצאם בפירוש קהתי למשנה) וכיום הכפורים,
שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין - בגדים לבנים שהיו משאילות בנות ישראל זו מזו. וגם מי שהיה לה בגד לבן, הייתה משאילה , שלא לביש את מי שאין לו (...) -כדי לא לבייש את מי שאין לה שמלה.
ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים (...) – ורוקדות בכרמים.
וכן הוא אומר (שיר השירים): "צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה (הקב"ה, מלך שהשלום שלו) בעטרה (מלשון עיטור, כמו כתר) שעטרה לו אמו (כנסת ישראל) ביום חתנתו וביום שמחת לבו".
ביום חתונתו - זה מתן תורה – היום שבו קיבלנו את הלוחות השניים שלא נשברו, והוא כמו יום חתונה (פירוש רש"י),
וביום שמחת לבו - זה בנין בית המקדש –היום שבו חנכו את בית המקדש (פירוש רש"י), שיבנה במהרה בימינו אמן.
נשאל כעת את התלמידים מספר שאלות על המקור:
נסביר:
יום כיפור הוא למעשה כמו יום חתונה, יום של ברית שבו לובשים לבן, ורוקדים.
וגם היום, יש ללבוש ביום זה לפי ההלכה בגדים מכובדים, ולנקות את הבית לפני כניסת החג, ומותר שלא כמו בשאר התעניות, להריח ביום זה בשמים אשר מענגים את הנפש (עיינו ב"פניני הלכה", יום כיפור, כבוד היום).
כאילו כל השנה היינו בריב גדול עם הקב"ה, בסכסוך רציני, עשינו חטאים רבים.. ואת כל החטאים אנחנו מגלים לו, מפרטים אותם בוידוי ומצטערים עליהם וצמים בגללם, והקב"ה סולח לנו ורוצה לכרות איתנו ברית. נותן לנו להתחיל מההתחלה. להתחיל בדף חדש,חלק, לבן. אנחנו מטהרים. מתנקים מהחטאים. לובשים לבן, ושמחים על הקשר שהתחדש ביום החתונה.
נשאל:
בזמן שבית המקדש היה בנוי, היינו יודעים שהחטאים שלנו התכפרו כשהכהן היה יוצא בשלום מבית קודשי הקודשים. היום, אין בית המקדש, והכהן לא יכול לעשות את עבודתו ולכפר על עוונות העם. האם בכל זאת אנחנו יכולים לשמוח?
נסביר:
יום כיפור הוא יום מיוחד, יום של סליחה שלא תלויה בנו. הסליחה מובטחת לנו, ועל זה אנחנו שמחים.
אם יום כיפור הוא יום שמח בו בטוח שהקב"ה סולח לנו, למה לדעתכם אנחנו צריכים בכל זאת להתענות, לצום להתוודות ולעשות תשובה?
לשם מה?
ביום כיפור אנחנו מבקשים סליחה והקב"ה סולח לנו אם מגיע לנו ואם לא. הוא מקבל אותנו כמו שאנחנו. על אף שאנחנו חוטאים, הקב"ה אוהב אותנו אהבה שלא תלויה בדבר.
ובכל זאת אנחנו צריכים להרגיש ראויים לסליחה הזאת כדי שבאמת נוכל לשמוח ביום הזה ולחגוג בו את הניקיון שלנו מהחטאים.
משל: דמיינו לעצמכם תלמידה שלא כל כך טובה בחשבון, כל פעם שיש מבחן - היא נכשלת. המורה שלה, לא מבינה איך זה קורה לה כי לדעתה היא דווקא תלמידה מעולה, ובגלל שהיא כל כך מתאמצת ורוצה להצליח היא מבטיחה לה שלא משנה אם היא תצליח במבחן הבא ואם לא, היא תקבל מאה!
אותה התלמידה, שיודעת שהמורה כל כך מאמינה ביכולות שלה, תעשה את מירב מאמציה להיות ראוייה לציון המאה הזה שהיא יודעת שיגיע לה. וכך גם אנחנו. למרות שאנחנו יודעים שהסליחה תגיע, אנחנו רוצים להרגיש שהסליחה מגיעה לנו, וצמים ומתענים, ולבסוף - שמחים כל כך על הסליחה שהגיעה.
שיתוף
הדפסה
ייצוא