נחלק לתלמידים את מילות השיר ונשמיע להם:
דני גיבור/ מרים ילן שטקליס
אִמָּא אָמְרָה לִי: דָּנִי,
יַלְדִּי הוּא גִּבּוֹר וְנָבוֹן.
יַלְדִּי לֹא יִבְכֶּה אַף פַּעַם
כְּפֶתִי קָטֹן.
אֵינֶנִּי בּוֹכֶה אַף פַּעַם.
אֵינֶנִּי תִּינוֹק בַּכְיָן.
זֶה רַק הַדְּמָעוֹת, הַדְּמָעוֹת
הֵן בּוֹכוֹת בְּעַצְמָן.
פֶּרַח נָתַתִּי לְנוּרִית,
קָטָן וְיָפֶה וְכָחֹל.
תַּפּוּחַ נָתַתִּי לְנוּרִית,
נָתַתִּי הַכֹּל.
נוּרִית אָכְלָה הַתַּפּוּחַ,
הַפֶּרַח זָרְקָה בֶּחָצֵר
וְהָלְכָה לָהּ לְשַׂחֵק
עִם יֶלֶד אַחֵר.
אֵינֶנִּי בּוֹכֶה אַף פַּעַם,
גִּבּוֹר אֲנִי, לֹא בַּכְיָן!
אַךְ לָמָּה זֶה, אִמָּא, לָמָּה
בּוֹכוֹת הַדְּמָעוֹת בְּעַצְמָן?
כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
נשאל את הילדים:
נספר לילדים סיפור ונבקש מהם לשים לב לדמויות בסיפור, ובסופו להחליט מיהו הגיבור בסיפור.
יוני טייל עם חבריו ברחבי המושב אחר הצהריים. הוא מאוד אהב להסתובב איתם ולשחק, אבל אגלה לכם בסוד שלעיתים קרובות גם חשש מהבילוי איתם. וזאת למה? כי פעמים רבות היו חבריו הטובים עושים דברים מסוכנים או מפחידים בשעות הללו, ויוני מצא את עצמו פעמים רבות מתלבט (לא יודע להחליט) אם להצטרף אליהם או לפרוש הביתה. חבריו של יוני, כך נראה, אהבו להשתטות (לעשות שטויות) ולספר אחר כך לכל הכיתה על מעשי 'הגבורה' שלהם. אבל להגיד להם מה הוא חושב על המעשים המסוכנים שהם עושים- זה לא בא בחשבון בשביל יוני, כי אז, הוא ידע, הם ילעגו לו (יצחקו עליו).
גם באותו יום קרה דבר דומה, אלא שהפעם יוני עשה מעשה;
היה זה יום חם במיוחד, לא רגיל לעונה. יוני וחבריו הלכו במרכז המושב עם הכדורסל של איתי, בדרך למגרש.
לפתע נעצר איתי על-יד מכונית שחנתה במגרש החניה הסמוך לדואר. "תראו" הוא אמר, "החלון לא לגמרי סגור, אפשר לדחוף את החלון ולהיכנס פנימה! אולי נמצא בפנים משהו מיוחד". כולם צחקו והנהנו, ויוני קיווה בכל מאודו שזאת באמת הייתה בדיחה. איתי קרב למכונית ודחף את החלון כלפי מטה, ובאמת, החלון ירד עד הסוף ונשאר פתוח. "מי נכנס איתי פנימה?" שאל איתי? "אולי יש שם כמה שקלים". שתיקה שררה בקרב החברים, ויוני אמר חלושות "בואו נתקדם, רצינו לשחק כדורסל, לא?"
איתי אמר "אל תדאג, תיכף נגיע למגרש. בואו ננסה קודם את ההרפתקה. למי יש אומץ להיכנס איתי?"
"אני בא איתך!" קרא מתניה, ומיד לאחריו אמר שאול "יאללה, מעניין מה נמצא שם". גם אילן אמר משהו כמו "יאלה" ומיד התחילו ארבעתם להיכנס לרכב, יוני בראש ואחריו האחרים.
יוני הרגיש את הלב שלו דופק. הוא ידע שהמעשה הזה חמור מאוד, ונחשב לפריצה או גניבה. הוא ידע שבעל הרכב הפרוץ יצטער מאוד על הנזק שייעשה לו. ובנוסף, ידע יוני שלהיכנס לרכב ללא מזגן ביום חם כל כך זו סכנה, במיוחד אם הרכב נעול. מצד שני, יוני ידע שאם יגיד משהו, הם עלולים לצחוק עליו, או גרוע מכך- לכעוס עליו.
יוני הרגיש פחד גדול. הוא פחד להיכנס פנימה, אבל יותר מכך, פחד שלא לעשות כמותם.
(אפשר בשלב הזה לשאול את הילדים מה הם היו עושים במקום יוני)
עוד לפני שאילן הספיק להיכנס לרכב, יוני קרא בקול ברור: "זה ממש מסוכן מה שאתם עושים! כדאי שתצאו מהאוטו.."
"אל תהיה פחדן!" קרא לו איתי, "'כנס, 'כנס!"
"אתם יודעים שזה נחשב לפריצה? אני לא רוצה להיות פורץ" אמר יוני, ולפי המבט בעיניו של איתי, הבין יוני שעשה טעות גדולה.
"תראו את התינוק הפחדן הזה", אמר איתי בעוקץ, "תיכף בורח לו פיפי במכנסיים!" כולם סביבו צחקו, והחלו קוראים "תינוק פחדן! תינוק פחדן!"
יוני הרגיש את הברכיים שלו רועדות, ולרגע אחד רצה לומר להם "אני נכנס עכשיו ולוקח את כל הכסף שיש בתא הכפפות!" רק כדי שיפסיקו ללעוג לו, אבל משהו בלב שלו אמר לו שהוא חייב להתגבר ולדבוק באמת.
"'שמע יוני" אמר לו איתי "או שאתה איתנו, או שאתה עף מפה, ואתה לא חוזר לחבורה, הבנת?? כאן אנחנו מתנהגים כמו גדולים, לא כמו איזה תינוק פחדן!"
"תינוק פחדן!" קראו כולם "תינוק פחדן!"
יוני הרגיש את הדמעות מתחילות לטפס במעלה הגרון, הוא רץ הביתה ולא הסתכל לאחור אפילו פעם אחת.
כשנכנס הביתה, אפילו לא ענה לאמא ואבא שלו כששאלו אותו "יוני, הכל בסדר?", הוא רץ ישר לחדר וטרק את הדלת.
אמא של יוני נכנסה בעקבותיו וחיכתה שיירגע, עד שיכול היה לספר לה כל מה שקרה לו. הוא ידע שאם הוא יספר להם זה עלול לסבך את החברים שלו, ומצד שני, חשש שאם לא יספר משהו רע יקרה.
(אפשר לשאול את הילדים מה יכול לקרות)
אמא של יוני לא חיכתה רגע, היא סיפרה לאבא שלו הכל מהתחלה עד הסוף. אבא של יוני הסתכל לתוך עיניו של יוני ואמר לו: "יוני, אני גאה בך. אני מוכרח לרוץ למגרש החנייה לטפל בעניינים, ואחר כך נדבר".
לאחר שהמבוגרים טיפלו בעניינים- הוציאו את חבורת הילדים מהרכב, דיווחו להורים שלהם על מה שעשו, תיקנו את החלון של בעל הרכב ושוחחו כל הורה עם הילד שלו- גם אבא ואמא של יוני הגיעו לשוחח איתו על מה שקרה.
יוני עדיין ישב בחדרו, צייר שרבוטים של מכוניות ומסוקים לעצמו, ונראה עצוב.
"אתה עשית בחכמה" אמרה אמא ליוני.
"אם עשיתי בחכמה, למה אני מרגיש רע כל כך?" שאל יוני.אמא של יוני נאנחה, נראה היה שקשה לענות לו.
"עכשיו כולם חושבים שאני פחדן, ומחר בכיתה כולם יצחקו עלי... והחבורה הזאת לא תקבל אותי יותר למשחקים ולבילויים שלהם."
"יוני", אמר אבא והניח יד על כתפו של יוני, "אולי עדיף כך, שלא תהיה חלק מהחבורה הזאת. נראה שהם אוהבים להסתבך בצרות"
יוני לא ענה.
"ואולי, יוני, יום אחד אתה תבין שמבין כולם בחבורה הזאת, אתה היית הגיבור היחיד."
"גיבור?!" שאל יוני "לא שמעת מה הם אמרו עלי, אבא?!"
"שמעתי בני.." ענה לא אבא, אבל אז בדיוק צלצל הטלפון. היה זה אילן מהחבורה, הוא ביקש לדבר עם יוני.
"רציתי להגיד לך שגם אני פחדתי מאוד", אמר אילן ליוני, "פחדתי להיכנס לאוטו, אבל פחדתי יותר לא להיכנס, כי ידעתי שיצחקו עלי. ואתה יוני, אתה התגברת על הפחד הנכון, ועשית את המעשה הנכון. הלוואי והיה לי אומץ כמו שלך לא לעשות את מה שכולם עושים, ולהגיד את האמת".
ומה לדעתכם קרה למחרת? (אפשר לחכות שיענו)
בבוקר הגיעו לכיתה איתי, מתניה, שאול ואילן ביחד עם הוריהם, וביקשו סליחה מיוני. על פניו של איתי נראה היה שהוא לא מרוצה, אבל יותר מכל נראה היה שהוא מתחרט.
"לפעמים אני לא חושב עד הסוף על מה שאני עושה, ואז אני כבר לא יכול להתגבר על החשק שלי לעשות משהו, גם אם זה משהו רע. סליחה יוני."
ואם תוהים אתם מה קרה יום למחרת בבית הספר, תשמחו לדעת שיוני קיבל מילים מעודדות מכל חבריו, ויותר לא צריך היה לעמוד במצב כמו זה שהיה.
נשאל את התלמידים:
חשוב מאוד להבחין בין מישהו גיבור למי שהוא מעז. גבורה מגיעה למטרה נעלה, למען ערך חשוב הגיבור מתגבר, ואילו תעוזה יכולה להתבטא גם בשטות גמורה וחסרת חשיבות. כשאדם הוא גיבור הוא כובש דברים בעצמו למען מטרה נעלה, למען דבר חשוב. מישהו נועז יכול להיות נועז גם עבור משהו שולי ולא ממש חשוב.
נחזור ללוח ונדייק:
נמשיך על ידי שאלות אלה בהבהרה מה הוא הגיבור, נרצה להגיע להגדרה שגיבור הוא אדם המתגבר על יצר כלשהו, פנימי, בכדי לעשות את המעשה הנכון, עבור כולם ועבור עצמו.
ראיון אישי וחקר:
נחזור לשיר 'דני גיבור' ונשאל את התלמידים אם הם רואים שם מעשה כלשהו של גבורה? או לחילופין מעשה הפוך מגבורה.
(לדוגמא- האם גיבורים לא בוכים?? יוני בכה?)
נגיע איתם להבנה שהמעשה עצמו לא בהכרח מעיד על גבורה, אלא הכוונה שעומדת מאחוריו.