סודו של הושענא רבא

נציג לתלמידים את המקרה הבא (בע"פ או בכתב):    

בשבת בצהריים, שיחקה חבצלת בקלפים על הספה שבסלון. כשסיימה, אמר לה אבא לאסוף את הקלפים. היא לא התייחסה ויצאה לטיול עם אחיה הקטן. כשחזרה, ביקש ממנה אבא שוב, לאסוף את הקלפים אך היא התעצלה ואמרה שאין לה כוח עכשיו. לפני סעודה שלישית, הזכיר לה אבא שוב לאסוף. היא ראתה, שהקלפים גלשו מן הספה לרצפה, והתפזרו גם מתחת לשולחן ולא היה לה חשק להתאמץ כל כך.
במוצאי שבת, לאחר ההבדלה, הקלפים נותרו עדיין על הרצפה.

נשאל: מה אתם חושבים על התנהגותה של חבצלת?
מה אתם חושבים על היחס של אביה?

נמשיך לספר: במוצ"ש ניגשה חבצלת לאביה וביקשה לצאת לטייל עם חברות... 
- מה לדעתכם אביה יענה לה?

נרשום על הלוח את שם השיעור: הושענא רבה.
- האם אתם יכולים לשער מה פירוש צמד המילים הזה?

הושע נא - בקשה מה' שיושיע אותנו . רבה - גדולה.

נספר: בכל אחד מימי הסוכות לאחר התפילה אומרים 'הושענות' (- פיוטים שנאמרים יחד עם ארבעת המינים) ומקיפים את הבמה פעם אחת,
וביום הושענא רבה - מקיפים את הבמה שבע פעמים.
זאת, כזכר לבית המקדש שבו בכל יום מימי החג, היו הכוהנים מקיפים את המזבח פעם אחת, ובהושענא רבה היו עורכים שבע הקפות סביב למזבח.
 

נשאל: האם הייתם פעם בבית הכנסת בזמן הקפת הבמה עם ארבעת המינים? מה אתם זוכרים משם?
במה מיוחד יום הושענא רבה מימי החג האחרים, שבו מקיפים שבע פעמים?
נאזין, וטרם נסכם.

ספר הזהר, חלק ג, דף לא/ב: 

"ביומא שביעאה דחג, הוא סיומא דדינא דעלמא, ופתקין נפקין מבי מלכא" 
ובתרגום: ביום השביעי של החג (סוכות), הוא יום סיום הדין של העולם ופתקים [עם גזר הדין כתוב וחתום] יוצאים מבית המלך.

במקור אחר בספר הזהר (חלק א, דף רכ/א) מוסבר: אדם שלא עשה תשובה עד יום כיפור, עדיין יכול לעשות תשובה עד מוצאי היום השביעי של חג סוכות ואם אכן עשה כך, הפתקים עם גזר הדין עבורו, לא ינתנו לשליחים.

נסביר: בליל הושענא רבה נמסרים בשמיים פתקים למלאכים.
אלו הפתקים שבהם נכתב פסק הדין שנגזר על כל אדם ביום הכיפורים. אך אף על פי שנמסרו כבר הפתקים, יש עוד זמן לחזור בתשובה עד סוף יום הושענא רבה.

לכן, יש המאחלים ביום זה איחול הנאמר בארמית: "פתקא טבא" [ = פתק טוב].

האם כעת אנו מבינים מה המיוחד ביום 'הושענא רבה'? (הוא כעין יום דין).
אם כן, מדוע לדעתכם נוהגים להישאר וללמוד תורה בלילה זה?
 

נחזור לחבצלת ואביה: האם גם לכם, קרה פעם מקרה דומה?
כיצד רציתם שיתייחסו אליכם ההורים אז?
אם נראה את הסיפור של חבצלת כמשל: האב - הקב"ה, וחבצלת - עם ישראל, אנחנו.
כיצד נסביר את הנמשל? (אנחנו חוטאים ולא עושים את רצון ה', וה' נותן לנו עוד ועוד הזדמנויות נוספות לחזור בתשובה).
 

- מה אנו יכולים ללמוד על מידותיו של הקדוש ברוך הוא כלפינו? (רחמן, סבלן).

הצעה אחת:
ראינו כמה ה' רוצה בתשובה שלנו וממתין מראש השנה שנתקן את מעשינו.
נראה לו כי גם אנו רוצים בקרבתו. נבקש מהתלמידים לחשוב מה הם היו רוצים לכתוב לקב"ה. (במחברת או על פתק)
השיתוף יעשה בהתאם לאופי הקבוצה ורצון התלמידים.

הצעה שניה:
נבקש מהתלמידים לחשוב יחד על המשך למקרה של חבצלת- ובו היא ממשיכה את השיחה עם אביה במוצאי שבת.
ניתן לעשות זאת בזוגות או בקבוצות.
וכן, ניתן לעשות זאת באופן של כתיבת דו שיח או באופן של הצגת תיאטרון.

נצפה בתוצרים.

ראינו כי מאחורי המעשים והמנהגים המיוחדים של הושענה רבא, מסתתרת הבנה חדשה-

יום זה הוא בעצם המשך הדין וסיומו, מאז ראש השנה.
על כל אחד מאיתנו לחשוב באיזה אופן הוא יכול לחגוג יום זה: להצטרף לתפילת ההלל בביה"כ, להשתתף באמירת התיקון, לומר תהילים או להוסיף מעשה טוב ביום זה.

אפשרויות להרחבה:

רבי מנחם עזריה מפאנו בעל הספר "עשרה מאמרות" מביא רמז להושענא רבה:

"רמז לו הקב"ה לאדם הראשון בתיבת איכה", א' ראש השנה, י"כ - יום כיפור ה' - הושענא רבה.
רמז לו על שלשת ימי הדין".