מידת הענוה

נשאל את התלמידים, אילו מידות טובות הם מכירים (למעוניינים - ניתן לרשום אותן במלבנים שבראש דף העבודה).

נרשום את כל המידות על הלוח. נוודא שגם מידת הענוה מופיעה.

כעת נשאל: איזו מידה היא הכי טובה?

נאזין לדעות והנימוקים השונים.

נקיף את מידת הענוה בעיגול ונאמר שזוהי המידה הטובה ביותר. בדף העבודה - נרשום את המידה בסימון הסרט.

(כדאי למחוק את הלוח ולהשאיר את 'מידת הענוה' ככותרת).

נחלק למספר תלמידים משפטים שונים  (מצורפים בנספח) ונבקש מהם  להציג אותם לכתה בקריאה דרמטית.

בסיום כל משפט, נשאל את הכתה האם הוא מבטא אדם שיש בו ענוה או לא:
 

אוף, אני תמיד נכשלת בחשבון.

ככה זה, כל חברי הכתה מוכשרים יותר ממני באומנות.

לא, לא מגיעה לי תודה. מה פתאום! זה ממש קלי קלות להכין את העוגה הזו.

אני ממש מודה לה' שהצלחתי בחידון, זה היה באמת קשה.

לא נורא אם לא קיבלו את דעתי בעניין ערב הכתה, זה הוגן, כי רוב החברים חשבו אחרת.

אני ממש שמחה שהצלחתי לקום בזמן כבר שבועיים. ברוך ה', ברוך ה'.

הצעה: ניתן לתלות/לרשום את המשפטים בשני טורים על הלוח בהתאם לתשובות. (ענוה או לא)  או ליצור שתי קבוצות, עפ"י המשפטים, בשני צידי הלוח.

נסכם:

המילה מידה היא מלשון 'מדידה'. כל מידה, גם טובה, צריכה להיות בנו במידה, בכמות הנכונה.

נצייר על הלוח ציר:

יהירות  --------------- ענוה ---------------- חוסר בטחון

ונסביר: ענוה - היא מידת האמצע.
אדם שמתגאה ומלא באהבת עצמו בלבד - הוא יהיר, בעל גאוה.
מצד שני, מי שאין לו ערך לעצמו, הוא משפיל את כוחותיו ולא מאמין שיש בו טוב - אין לו בטחון בעצמו, כמו שראינו בדוגמאות קודם.
הענוה -  היא במי שיודע את ערכו ומכיר בכישורים שלו אבל לא שם את עצמו במרכז, ולא מבקש לעצמו תהילה וכבוד.

נקרא יחד את דברי הרמב"ן - רבי משה בן נחמן, באיגרת-מכתב שכתב לבנו,
ושם הוא מספר לו גם על מידת הענוה:

...מִדַּת הָעֲנָוָה, שֶׁהִיא מִדָּה טוֹבָה מִכָּל מִדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֵקֶב עֲנָוָה, יִרְאַת ה' "...

עַל כֵּן אַפָרֵשׁ לְךָ אֵיךְ תִּתְנַהֵג בְּמִדַּת הָעֲנָוָה, לָלֶכֶת בָּהּ תָּמִיד:
 כּל דְבָרֶיךָ יִהְיוּ בְּנַחַת,
וְרֹאשְׁךָ כָּפוּף;
וְעֵינֶךָ יַבִּיטוּ לְמַטָּה לָאָרֶץ, וְלִבְּךָ לְמַעֲלָה....
וְכָל אָדָם יִהְיֶה גָדוֹל מִמְךָ בְּעֵינֶיךָ: אִם חָכָם אוֹ עָשִׁיר הוּא – עָלֶיךָ לְכַבְּדוֹ. וְאִם רָשׁ הוּא, וְאַתָּה עָשִׁיר אוֹ חָכָם מִמֶנוּ – חֲשֹׁב בְּלִבְּךָ כִּי אַתָּה חַיָּב מִמֶנוּ...

בְּכָל דְּבָרֶיךָ וּמַעֲשֶֹיךָ וּמַחְשְׁבוֹתֶיךָ, וּבְכָל עֵת – חֲשׁוֹב בְּלִבָּךְ כְּאִלוּ אַתָּה עוֹמֵד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁכִינָתוֹ עָלֶיךָ, כִּי כְּבוֹדוֹ מָלֵא הָעוֹלָם. וּדְבָרֶיךָ יִהְיוּ בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה, כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ.

נבקש מהתלמידים לסמן את המשפטים שמסבירים לנו כיצד מדריך אותנו הרמב"ם להתנהג.
 

נסכם:

1 לדבר בנחת - לא לצעוק/
2 להיות עם מבט למטה - שמבטא פשטות וענוה, לעומת הליכה בראש מורם עם מבט מתנשא.
3 לכבד כל אדם - גם אם הוא פחות חכם או עשיר ממני.
 

נחלק את ילדי הכתה לשלוש קבוצות.

לכל קבוצה ניתן את אחד מהמשפטים שראינו קודם, שמבטאים ענוה.
נבקש מהם להכין קטע דרמה קצר שיכלול גם דמויות שיש בהן את מידת הענוה וגם דמויות שאין בהן.
ההצגה, צריכה להיות מבוססת על המשפט.

שיתוף - נצפה בהצגות ונכוון ליצירת דיון סביב הדמויות השונות בכל הצגה.

נחזור אל השאלה מפתיחת השיעור: מדוע, אם כן, גם לפי דברי הרמב"ן, הענוה- היא המידה הטובה ביותר שיש?

מי שיש בו את מידת הענוה, יהיה יותר סבלן, מתחשב, ידון לכף זכות, יתרחק מגאוה ועוד.
כלומר, הענוה, מרחיקה אותנו ממידות רעות וכוללת בתוכה מידות טובות רבות.
 

אפשרות להרחבה:

ניתן לדבר על מידת הענו אצל מנהיגים בעם ישראל.
על משה רבנו נאמר: "וְהָאִישׁ משֶה עָנָו מְאֹד מִכֹל הָאָדָם אֲשֶר עַל פְנֵי הָאֲדָמָה"
גם מנהיגים נוספים כמו אברהם , אהרון ודוד מוכתרים במידת הענוה.