אחת מהנחות היסוד בהלכה, ובוודאי בתלמוד נוגעת ליחס בין מקורות קדומים למאוחרים. המוקדם "גובר" על המאוחר באופן גורף, מצד התוקף והסמכות של הדברים הנאמרים בו, והכל נובע ממנו ונבנה על גביו. שיעור זה מהווה חלק שני בסדרת שיעורים, בה נידרש להבנת עומק של הנחת היסוד הזו, ושל השלכותיה המעשיות והמבניות בגמרא עצמה , וכמו כן, נבחן אותה ביחס למציאות שלנו, ונבקש לשאוב ממנה תובנות והשראה ליחס הבין דורי בעולם שסובב אותנו.
נזכיר את הדיון הענף שקיימנו כאן בשיעור שעבר, בעניין היחס הבין דורי בתלמוד ובמציאות שלנו.
נרענן שוב, בקצרה, את המתח בין שני הדימויים- בין, "אם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים" לבין "ננסים רכובים על גבי ענקים."
נבקש מהתלמידים לקרוא דוגמאות מייצגות מתוך הרשימות שהתבקשו להכין בבית.
נרשום על הלוח את הדברים שיעלו, וננסה למפות יחד מגמות , על ידי תשובות שחזרו על עצמן ברשימותיהם.
נשאל:
כעת נחלק לתלמידים ללימוד בחברותות את המשנה הידועה מאבות:
נבקש מכל חברותא להסביר תחילה את פשט הדברים. לאחר מכן נפנה אותם לעיון בעזרת השאלות הבאות:
כעת קראו שנית את הסייפא של המשנה:
נאסוף במליאה הכיתתית את התשובות שעלו בלימוד בחברותות.
כל דור מלמד את הדור שאחריו את התורה שיש בידיו. וממילא, האופן שבו כל אחד מקבל ומוסר, ומסיף את המהות הפנימית ואת הראיה הייחודית שלו על הדברים, לתוך מכלול התורה הגדול, בכתב ובעל פה.
הדברים שאומרים אנשי כנסת הגדולה הם דברים המדריכים את הדיינים ולומדי התורה כיצד לשמור עליה ועל מהותה. הם נוקבים בעניינים חיצוניים דווקא, שמטרתם תמך ושמירה על הקיים.
נשאל:
נבקש מהתלמידים להוציא את הצילומים המשוכפלים של סבא/סבתא רבא (או סבא וסבתא "רגילים" אם אין אצלם בבית תיעוד מצולם של דור קדום יותר).
נבקש מהם לקחת זמן לתכנן ולהרהר בכך, ואז, על גבי כל עותק להוסיף עוד דור, בציור/או בקולאז' עם תצלום אחר, אם ישנו, או בכל דרך אחרת העולה על דעתם. כך שבצילום הראשון יופיעו רק הסבא/סבתא רבא אחריהם יוסיף התלמיד את בנם/בתם. ובציור הבא את בנם / בתם ואת נכדם/נכדתם וכו ' עד שבציור האחרון יופיעו כל הדורות עד אליו,כולל התלמיד בעצמו.
(לחילופין, ניתן להמחיש את העניין על ידי תרשים של "עץ משפחתי" (באופן ידני, או באמצעות התוכנה ייעודית ג'ינוגרם) ובכל ענף יתווסף גם תיאור כלשהו של הערך המוסף שהוא מעניק לדורו הבאים אחריו ).
הקולאז' /ציור /תרשים צריך להכיל את האופן שבו התלמיד מבין את היחס בין הדורות, את הדברים שכל דור מוסר ומעביר, את החידושים שנוספים בכל דור לעומת קודמו, את ההבדל בגדלים ועוד ועוד.... כטוב בעיניו, וכפי הבנתו.
בתום המלאכה נבקש מהתלמידים לתלות את עבודותיהם על קירות הכתה, ונערוך סיור בין הייצוגים השונים. נשווה ונברר את האופן בו הם תופסים את שרשרת המסירה המשפחתית לעומת זו המוצגת לנו בכללי הדיון והפסיקה בתלמוד, וננסה לראות היכן הדברים דומים, היכן הם שונים, ואיזו השראה נוכל לשאוב מתוך התפיסה התלמודית בה העמקנו בשיעור הקודם.
במהלך הסיור ניתן להמחיש זאת היטב גם על ידי הצבעה פשוטה על הדמיון הפיזי בין אותם סבא/סבתא לתלמיד עצמו כשהדבר ניכר, יחד עם מתן תשומת לב לשוני, היכן הוא נמצא, האם הוא חיצוני בעיקר או אולי גם מהותי פנימי, וכו'.
חשוב לזכור: הבאת תמונת סבא/ סבתא לכתה עשויה להיות חוויה מרגשת עבור התלמידים, וביצירת אוירה קרובה נכונה יש בכחה לייצר קרבה של ממש בכתה. חשוב להתייחס בכובד ראש ובנחת לכל עבודה, ולאפשר לתלמידים האחרים להביע דברים מול תמונות חבריהם (כל זמן שזה נעשה בכבוד ובטוב, כמובן).
נזמין את התלמידים לשוב אל לימוד הגמרא בשיעור הבא מהמקום הזה, ולזכור שהחוקיות הפנימית בשרשרת המסירה, עליה הרחבנו כאן את הדיון בשני השיעורים האחרונים, מבטאת למעשה את אותו הגיון פנימי שהמחשנו כאן, בעבודה היצירתית, ושכל דור נסמך מאד על קודמיו, ומוסיף משלו, בזכות ההישענות והידע הרב שעליהם הוא נסמך, ומתוכם הוא נובע.