מעשה ממרור

השיעור נכתב בשיתוף עם אתר זושא - מגלים את הסיפור החסידי.

על הסיפור:

בלב הסיפור נמצאת חוויה שמוכרת לכולנו: הציפייה הארוכה (והמייסרת, לעיתים..) להגיע לארוחה הטעימה לאחר סיפור ההגדה בליל הסדר, ולאחר טעימת המרור. העלילה מתמקדת בחוויית הרעב והמרירות שמקדימה את השובע והעונג, כדי להדגיש את חשיבות המעבר בתחנה הזו, של המרירות, לפני ההגעה אל המתיקות המהנה. הטעם המריר איננו פופולארי ורובנו לא אוכלים בדרך כלל דברים מרים. הימצאותו של מאכל מר על שולחן החג היא עצמה מפתיעה ומעוררת מחשבה. עיניו המשתאות של 'הגרמני' בסיפור יוצרות הזרה שגורמת גם לנו להתבונן על אכילת המרור בעיניים חדשות, ולהבין שיש כאן אכילה שהיא מדרש שיש להבינו. אכילת המרור נמצאת לפני הארוחה המיוחלת, מזכירה לנו את הקשה והלא-נעים, את הדברים שאנו משתדלים להדחיק מול שולחן חגיגי ומואר. בהתמודדות עם המר יש דרישה כפולה: ראשית, לראות את הטוב שיגיע אחרי הקושי, יכולת שתעזור לנו להתמיד מול אתגרים. בנוסף, יש כאן התמקדות בכוחה של חוויית המרירות, כחוויה ש"מזככת את הגוף"- מטהרת, מעצבת ובונה אותנו.

זהו לימוד חשוב עבור התלמידים, בעיקר בעולם של סיפוקים מיידיים: כדי להגיע להישגים, ולסיפוק אמיתי,  אנחנו צריכים פעמים רבות לעבור שלב של 'מרור'- של קושי ותסכול. התמודדות עם המר מגלה בנו כוחות, מחשלת אותנו, והיא הכרחית על מנת שנתקדם.

פסח מסמל את ההתחלה החדשה של עם ישראל והתחדשות אביבית של העולם כולו. התחלות חדשות הן תמיד קשות, ובכל מיני סיטואציות בחיים אנו נדרשים לאורך רוח, סבלנות ותקווה כדי להגיע לפירות המתוקים שאחרי העבודה הקשה. עם ישראל היוצא לחירות נאלץ להתמודד בעצמו עם קשיים רבים במסע במדבר, וכמו שכותבת מרג' פירסי בשיר "לעיסה מרה"- "מרירות היא טעמה הראשון של החירות". ההתמודדות לבד, בעצמנו, היא אמנם מרה וקשה אך מראה על חירות ובגרות.

עיני הגוי בסיפור מאירות פריזמה נוספת: המרור מסמל את הקושי שיש בפגישה עם החדש- כדי לרדת לעומק של תרבות חדשה, אדם חדש, תחום ידע חדש- עלינו להתגבר על מחסומים של קושי וזרות, ואז מגיעים להיכרות ולהבנה שהיא מתוקה ומשמחת.

נפתח במשחק: כל התלמידים עומדים על הכיסאות, והמורה מקריאה מספר היגדים. כל מי שמזדהה עם ההיגד הולך ימינה, ומי שלא מזדהה - הולך שמאלה. אסור ליפול מהכיסא..

• אני מאוד אוהב את ליל הסדר.
• ההגדה מעניינת אותי ואני מבין מה כתוב בה.
• במהלך הסדר אני בעיקר מחכה לחלק של האוכל.
• החלק האהוב עלי הוא - החרוסת.
• אני תמיד רעב בליל הסדר.
• החלק השנוא עלי בליל הסדר הוא אכילת המרור.

נשאל את התלמידים: למה לדעתכם אחרי כל ההמתנה אנחנו קודם כל טועמים מהמרור? מדוע ליל הסדר מתוכנן בצורה כזאת?

ניתן גם לפתוח פתיחה קצרה יותר - נפתח ונאמר לתלמידים: "ליל הסדר מתקרב, ואני רוצה לשתף אתכם בחוויה שלי כילד בגיל שלכם מליל הסדר. חשוב לי לשמוע אם יש עוד תלמידים שחוו את אותה חוויה"- ונתאר את הרעב, את הציפיה ואת אכילת המרור הלא-נעימה.

נפנה ללימוד הסיפור. בקריאת הסיפור לא נקרא את מוסר ההשכל המופיע בסוף, אלא נסיים במילים "כל טוב כמוני".

מַעֲשֶה מִמָּרוֹר/ רבי נחמן,  (מתוך הספר כוכבי אור)

שֶׁפַּעַם אַחַת הָלְכוּ יְהוּדִי וְגֶרְמַנִי יַחַד לִנְדוֹד
וְלִמֵּד הַיְּהוּדִי אֶת הַגֶּרְמַנִי שֶׁיַּעֲשֶה אֶת עַצְמוֹ כְּמוֹ יְהוּדִי
וְלא יִקְשֶׁה עָלָיו הַדָּבָר
כֵּיוָן שֶׁהַלָּשׁוֹן הוּא אֶחָד
וְהַיְּהוּדִים הֲרֵי רַחֲמָנִים וּבְוַדַּאי יְרַחֲמוּ עָלָיו.
כֵּיוָן שֶׁבָּא סָמוּךְ לְפֶסַח
לִמְדוֹ אֵיךְ שֶׁיִתְנַהֵג בְּבֵית הַיְּהוּדִי שֶׁיַּזְמִינוֹ לְשֻׁלְחָן הַסֵּדֶר
בַּתְּחִלָּה עוֹשִין קִדּוּשׁ
וְאַחַר כַּךְ רוֹחֲצִים יָדַיִם
אוּלָם שָׁכַח לוֹמַר לוֹ שֶׁאוֹכְלִים מָרוֹר.
וְכֵן הָיָה
שֶׁהִזְמִינוֹ יְהוּדִי אֶחָד אֵלָיו לַסֵּדֶר
אוּלָם הוּא הָיָה רָעֵב מִכָּל הַיּוֹם
וְצִפָּה שֶׁכְּבָר יַגִּיעוּ לֶאֱכוֹל אֶת הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים שֶׁאָמַר לוֹ הַיְּהוּדִי.
אוּלָם הוּא רָאָה כִּי נָתְנוּ לוֹ חֲתִיכַת כַּרְפַּס בְּמֵי מֶלַח
וּשְׁאָר הַדְּבָרִים הַנּוֹהֲגִים בַּסֵּדֶר
וְאוֹמְרִים אֶת הַהַגָּדָה
וְהוּא בְּעֵינַיִם צוֹפִיּוֹת מְצַפֶּה כְּבָר לַאֲכִילָה
וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר הִבְחִין כִּי בּוֹצְעִים אֶת הַמַּצָּה שָמַח
כִּי הִנֵּה עוֹד מְעַט קָט יוּכַל לְהַשְׁקִיט אֶת רַעֲבוֹנוֹ
וּפִתְאוֹם נוֹתְנִים לוֹ מָרוֹר
וְכַאֲשֶׁר הִכְנִיסוֹ לַפֶּה נַעֲשָה לוֹ מַר בְּפִיו
וְחָשַׁב שֶׁזֶּהוּ הַסְעוּדָה שֶׁרַק זֶה יאכְלוּ
וּבָרַח תֵּיכֶף בִּמְרִירוּת וְרָעֵב
וְחָשַׁב לְעַצְמוֹ יְהוּדִים אֲרוּרִים
אַחַר כָּל הַחֲגִיגָה נוֹתְנִים לִי לֶאֱכוֹל מָרוֹר.
וּבָא לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְנִרְדַם שָׁם.
אַחַר כַּךְ בָּא הַיְּהוּדִי בְּפָנִים שְמֵחוֹת שָבֵעַ מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה
וְשָׁאֲלוֹ אֵיךְ הָיָה לְךָ הַסֵּדֶר
וְסִפֵּר לוֹ בְּכַעַס מִמַּה שֶׁעָבַר עָלָיו
אָמַר לוֹ הַיְּהוּדִי אוֹי גֶּרְמַנִי שׁוֹטֶה
אִם הָיִיתָ מְחַכֶּה רַק עוֹד מְעַט
הָיִיתָ אוֹכֵל כָּל טוּב כָּמוֹנִי.
וְסִפֵּר זאת רַבֵּנוּ לוֹמַר
שֶׁזִכּוּךְ הַגּוּף בָּא בִּמְרִירוּת
אוּלָם הָאָדָם חוֹשֵׁב שֶׁתָּמִיד יִהְיֶה רַק הַמְּרִירוּת
עַל כֵּן בּוֹרֵחַ תֵּיכֶף
אוּלָם אִם מְחַכֶּה מְעַט וְסוֹבֵל מְעַט הַמְּרִירוּת מִזִּכּוּךְ גּוּפוֹ
אַז מַרְגִּישׁ אַחַר כַּךְ כָּל מִינֵי חַיּוּת וְתַעֲנוּג.

על מנת לוודא הבנה של הסיפור ניתן לתלמידים שאלות לענות עליהן לאחר הקריאה. ניתן לשאול את הכיתה בעל פה או לתת להם לענות על השאלות בכתב:

(השאלות ברמות שונות, יש להתאימן לרמת הכיתה):

א.       הבנת הנקרא (לכיתות הנמוכות יותר):

1.       מי הם גיבורי הסיפור ומה הבעיה שמעסיקה אותם?

2.       מהו הפתרון שהם מצאו לה?

3.       האם הם מצליחים בכך?

ב.      הסבירו את המילים הבאות על פי ההקשר: עיניים צופיות, בוצעים, שוטה, מעט קט.

ג.        חלקו את הסיפור לשלושה חלקים על פי המקומות השונים בהם מתרחשת העלילה.

ד.      לאחר הקריאה הראשונית, נבקש משני תלמידים להציג את הסיפור בפנטומימה לכיתה, שבמהלכה יכתבו                    התלמידים אילו רגשות חש הגרמני בכל שלב בסיפור.

נשאל את התלמידים:

• מה בעצם הסיפור מלמד אותנו על אכילת מרור?

נקרא יחד את דברי ר' נחמן שבסוף הסיפור, ונכתוב על הלוח את המשפט:

שֶׁזִכּוּךְ הַגּוּף בָּא בִּמְרִירוּת

נסביר את המילה "זיכוך"= טיהור, ניקוי.

• למה מתכוון ר' נחמן בדבריו?
• איך המרור מזכך את הגוף?
• איך דווקא השלב של ה"מרור" יכול לתרום לנו ולעזור לנו להתפתח? (נביא לתלמידים דוגמאות מחייהם, למשל: מה ההבדל בין גלידה שאנחנו אוכלים אחרי מסלול מפרך, או גלידה שאנחנו קונים סתם כך בלי סיבה. או כסף שקיבלנו אחרי עבודה קשה שעשינו, מול דמי כיס שקיבלנו בלי שנדרשנו לשום מאמץ. איך אנחנו מרגישים בכל סיטואציה? איך הקושי שהוביל אותנו להנאה שבסוף תרם לנו? תשובות אפשריות הן: הקושי מחזק אותנו, מראה לנו שאנחנו יכולים, מגביר את הביטחון העצמי שלנו וכד').
• איך המרור קשור לחודש ניסן?
• איך המרור קשור ליציאה לחירות?

נסכם ונאמר שלמרות שהטעם המר הוא טעם לא נעים, בסיפור רואים שמי שמתאזר באופטימיות וסבלנות זוכה אחרי המרור לטעום טעם מתוק וטוב. הטוב שמגיע אחרי המאמץ וההתגברות על הקושי מתוק הרבה יותר מדברים שאנחנו משיגים בקלות- תחשבו על ציון טוב שקיבלתם אחרי שלמדתם קשה מאוד למבחן, למשל. המרור הוא לא רק משוכה שצריך לעבור, הוא בעצמו גם תורם לנו ועוזר לנו לצמוח ולגדול, דרך ההתמודדות עם הקושי.

נחלק את התלמידים לזוגות ונבקש מהם לספר זה לזה:

• איזה "מרור" יש לי? מהם הדברים שקשים לי? (מקצוע שקשה לי בו, חבר/ה שרבתי איתו/ה, מריבות עם ההורים וכד').

לאחר מכן נחזור למליאה ונאסוף את התשובות על הלוח. 

נשאל במליאה את השאלה:

• מה המרור שלנו יכול לתרום לנו?
• איך אני יכול/ה להתגבר עליו ולא להתייאש?
• מה אני ארוויח מההתמודדות הזאת?

נבקש מהתלמידים לצייר את הקושי האישי שלהם, ואז להוסיף לציור "חרוסת"- משהו שממתיק אותו. למשל- מבחן קשה ואיך אני אלמד אליו בצורה כיפית. או ריב עם אח שלי הקטן ואיך אני אתמודד איתו בטוב.

סגירה שהיא פתיחה:

נציג את היצירות או המתכונים השונים. נציע לתלמידים בליל הסדר הקרוב, בזמן אכילת המרור, להתרכז בטעם המר ולחשוב על כל הדברים המרים שהם רוצים להתגבר עליהם. ובעת טעימת החרוסת להתרכז ולחשוב על כל הדברים הטובים והמתוקים שנותנים להם כח לעשות זאת.