החמץ והפשטות

נכתוב על הלוח : "פרות כשרות לפסח!"

נסביר לתלמידים כי הכתוב על הלוח הינו כותרת של כתבה שנכתבה לקראת חג הפסח.

נשאל את התלמידים:

• מה לדעתכם יהיה כתוב בכתבה?
• מה צריך להיות כשר בפרות? האם גם פרות לא אמורות לאכול חמץ? היצאו גם הן ממצרים?? .

בכיתות שמתאים, ניתן לקרוא יחד עם התלמידים את כתבה זו.

נחלק לתלמידים את ההלכה שמופיעה בשולחן ערוך ונבקש מהם לענות על שתי השאלות שאחריה:

"כל האוכל כזית חמץ בפסח מתחילת ליל חמישה עשר עד סוף יום האחד ועשרים בניסן במזיד חייב כרת  ואסור גם בהנאה שנאמר" לא יאכל חמץ" (ודרשו) לא יהיה לך בו היתר אכילה, והמניח חמץ ברשותו בפסח אף על פי שלא אכלו עובר בשני לאוין: שנאמר "לא יראה לך שאור",  ונאמר "שאור לא ימצא בבתיכם". ומצוות עשה מן התורה להשבית את החמץ קודם זמן איסור אכילתו".

• מתחו קו מתחת לשלושת האיסורים המופיעים בהלכה זו ביחס לחמץ.
• נסו לחשוב - איזה מן שלושת האיסורים הוא הגורם לכך שאסור להאכיל את הפרות בחמץ?

נסביר:

שלושה איסורים מופיעים בפסקה זו ביחס לחמץ:

1. איסור אכילה.
2. איסור הנאה - אסור להשתמש בחמץ לצרכים שאינם לאכילתנו, כמו למשל- לצורך האכלת דגים. הדגים אוכלים את שיירי החמץ שלנו, ובכך אנחנו נהנים כי אנחנו לא צריכים לקנות להם אוכל מיוחד.
3. שלא יראה וימצא חמץ ברשותנו, כלומר: בכל מקום שהוא ברשותנו, הבית שלנו, האוטו שלנו וכו', אסור לנו לראות חמץ. וכן, אסור גם להחביא חמץ שיהיה סמוי מן העין.

ננסה להבין יחד עם התלמידים את היחס המיוחד לחמץ, נשאל:

• מדוע לדעתכם איסורי החמץ כל כך נוקשים?
• מה כל כך בעייתי בחמץ? הרי אנחנו אוכלים אותו כל השנה!
• מה מבדיל בין מצה לבין חמץ? הרי גם המצה עשויה מאותם חומרים של הלחם!

ההבדל היחיד בין השניים הוא הזמן המייצר בלחם אוויר. המצה, היא שטוחה, והלחם הוא מנופח. חז"ל מכנים את המצה "לחם עוני", כי יש בה רק את הבסיס על מנת לגרום לאדם לשבוע, ללא כל מותרות ותוספות. ובכל זאת, על אף עניותה, מצווה גדולה לאכול ממנה בימי הפסח.

נמשיך ונשאל:

• למה עלינו לאכול כ"עניים"?
• הרי אנחנו לא במצרים ויכולים להתפיח את הלחם ולאכול מאכלים משובחים..לשם מה לאכול מצה?

על מנת לענות על שאלה זו נפנה לתרגיל אישי.

נבקש מהתלמידים לכתוב / לצייר את כל הפריטים שיש להם בחדר השינה שלהם. אם חולקים הם חדר שינה, אז נבקש שיכתבו רק את הפריטים בחדר שהם שלהם.  נבקש מהתלמידים לפרט את רשימת הפריטים עד כמה שניתן.

כעת, נבקש מהתלמידים לדמיין שהם במצרים, ולאחר עבדות ארוכה סוף סוף מגיע באישון לילה הרגע שבו הם צריכים לצאת- ושיש להם זמן קצר להוציא רק פריטים שחשובים להם.

נבקש מהם לסמן מתוך כל הרשימה שהם כתבו/מהציור שהם ציירו שלושה פריטים שהם היו מוציאים.

נבקש מכמה תלמידים לשתף.

לאחר שנשמע את התלמידים נכתוב על הלוח:

"ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ כי אמרו כולנו מתים וישא העם את בצקו טרם יחמץ" (שמות יב, לג)

עם ישראל יצא ממצרים במהירות, לא היה לו זמן לשים במזוודות את כל הציוד שלהם. אפילו לא היה להם זמן לחכות שהלחם יתפח ויעשה טעים. יכלו הם להוציא מהבית רק את המצה. המצה היא ענייה, אבל היא בדיוק מה שצריך כדי לחיות. ללא שום תוספות. עם ישראל עזב עיר מיושבת ועבר למדבר, לאוהלים ולמסעות. היה עליו להתנקות מכל הדברים שהוא חשב שהוא צריך, כדי לזכור מה הוא באמת חייב.

נשאל:

• למה לדעתכם הייתה חייבת להיות יציאת מצרים דווקא ככה?
• כיצד לדעתכם חיים של "מצה" של מה שחייב בלבד, משפיעים על האדם?
• למה אחרי פסח מותר שוב פתאום לאכול חמץ?
• האם האכילה של החמץ לאחר פסח היא שונה מאכילת החמץ שלפניה? אם כן, באיזה אופן?

נסביר לתלמידים כי ערב לפני חג הפסח מקיימים את מצוות ביעור החמץ, כל הבית עוצר את שטף הזמן, ובודק אם נותר עוד חמץ בבית. אנחנו מבערים את החמץ ומרוקנים את כל הבית מההתנפחות המיותרת וחוזרים אל הפשטות הבסיסית.

נזמין את התלמידים לכתוב תפילה אישית אותה, אותה יוכלו להקריא למשפחתם טרם זמן ביעור החמץ, שתאפשר גם להורים ולאחים לחשוב על משמעות החמץ כפי שלמדנו.

סגירה שהיא פתיחה:

נסביר כי בפסח אנו חוזרים לפשטות, לנקודה הכי ראשונית שלנו, ללא כל ההתנפחויות.. בתוך כל הניקיונות לפסח, אנחנו נפטרים מהפסולת, מכל מה שלא צריך, חוזרים לעיקר..

נציע לתלמידים להתבונן בעת שהם מסדרים את החדר, את התיקים, המגירות בכיתה וכו' מה מתוך כל הדברים שברשותם הם באמת צריכים, ומה מיותר.  האם יש דברים שהם רוצים ומבקשים מההורים שהם "חמץ", מותרות שהם לא באמת חייבים..

ונזמין את התלמידים לחשוב מה יקרה אם לשבוע אחד בלבד הם יוותרו על כל החמץ שברשותם.