הרבי מססוב והתינוק הבוכה

השיעור נכתב בשיתוף עם אתר זושא - מגלים את הסיפור החסידי.

למעבר לדף הסיפור באתר זושא לחצו כאן

על הסיפור:

המעשה של הרבי מססוב מלמד אותנו שהרגישות האנושית וההקשבה לאחר ולחלש קודמת לתפילה ולעבודת ה'. יותר מכך- היא הבסיס שעליו נבנית שאר העבודה הדתית שלנו. ביום כיפור, היום הקדוש ביותר בשנה, הרבי מססוב גורם לכל בני הקהילה שלו לעצור ולהטות אוזן לקול התינוק הבוכה - צליל שהוא אולי יומיומי ובנאלי עבורם, אבל מביע מצוקה וצורך אמיתי. המעשה של הרבי מזכיר את דבריו של הנביא ישעיהו על מהות הצום- לפתוח את ליבנו לזולת, לחלש ולנזקק חשוב יותר מאשר להתפלל ולצום.

עבור התלמידים, השיעור הוא הזדמנות לעצור ולהתעכב על סיטואציות יומיומיות פשוטות שתובעות מאיתם קשב וחסד. זוהי גם הזדמנות לרענן את המושגים "עבודת ה'", ו"מצווה", שבאים לרוב לידי ביטוי בחברה שלנו במצוות שבין אדם למקום, ופחות בהתנהלות אנושית רגישה, קשובה ואמפתית כלפי חברים לכיתה, אחים קטנים ועוד.

בית הספר מזמן אינסוף סיטואציות כאלו: בכל הפסקה יש ילד שזקוק לתשומת לב או לעזרה. בכל שיעור יש ילדה שמרגישה חוסר ביטחון או תסכול. בשיעור נחשוב יחד על מצבים דומים לסיפור שבהם מישהו בסביבתנו קורא לעזרה, ועל הכוחות שיש בנו לעזור לו.

נבקש מכמה תלמידים להציג את הסיפור הבא, ונדון עליו לאחר מכן:

לא מזמן חגגתם בר מצווה, וביקשו מכם להיות חזנים בבית הכנסת ולהתפלל את התפילה הראשונה והחשובה: כל נדרי. אתם מתרגשים מאוד, מתאמנים על זה הרבה בבית ובערב יום כיפור מתלבשים, מתכוננים ויוצאים מוקדם לבית הכנסת כדי להגיע בזמן. כל הדרך אתם מזמזמים את התפילה כדי לא לשכוח. פתאום, עוצר אתכם ילד קטן בדרך ומבקש מכם שתעזרו לו כי הוא הלך לאיבוד. יש לו דמעות בעיניים והוא נראה אבוד ומסכן. אתם מרחמים עליו אבל יודעים שכל הקהילה כבר מחכה לכם בבית הכנסת...

• מה אתם הייתם עושים? מה יותר חשוב?
• מה קודם לדעתכם- להניח תפילין או לעזור לילד קטן?

לחלופין אפשר לבחור בסיפור הבא:

בוקר רגיל של לימודים, את באמצע תפילת עמידה עם שאר הכיתה. שקט. כאשר את מסתכלת לרגע שמאלה, את רואה שאחת התלמידות יושבת במקום ובוכה בלי קול. העיניים שלה אדומות והיא נראית כאילו היא ממש זקוקה לחיבוק.

מה תעשי?

נלמד עכשיו יחד סיפור לקראת יום כיפור, שעוסק בדיוק בשאלות הללו.

בערב יום כיפור נאספו כל חסידיו של הרב משה לֵייבּ מסַסוֹב לתפילת כל נדרי, והרב איננו. הנוהג היה שאם הרב אינו מגיע - מתפללים בלעדיו, וכך עשו. באמצע התפילה נכנס הרב לבית הכנסת.

החסידים ביררו את סיבת האיחור, ונודע להם שבדרכו לבית הכנסת שמע ר' משה לייב קול תינוק בוכה מאוד. נכנס הרב אל הבית ומצא פעוט שהושאר לבדו כי אמו הלכה לבית הכנסת. ריחם הרב על הילד, דיבר אתו, הרגיע ושיחק עמו - עד שנרדם. רק אז הלך הרב לתפילת כל נדרי.

נשאל את התלמידים:

• איך לדעתכם הגיבו בני הקהילה כשסיפר להם הרב מדוע התעכב?
• מה דעתכם על מה שעשה הרב?
• מה אפשר ללמוד על הרב מהסיפור?
• מה רצה הרב ללמד את הקהילה שלו?

נבקש מהתלמידים לענות במחברת על השאלות הבאות:

1. איך אתם מסבירים את העובדה שהרב מעכב את כל הקהילה שלו מלהתפלל את תפילת "כל נדרי", ביום כיפור? זוהי לא סתם תפילה, וזזהו היום הכי קדוש בשנה?
2. האם יש קשר בין ההתנהגות של הרבי לכך שהסיפור מתרחש ביום כיפור?
3. האם חוויתם מצבים שבהם המצוות שבין אדם למקום באו על חשבון הקשבה לזולת והתחשבות?  
4. האם בבית הספר שלנו קורים מצבים כאלה?
5. מתי במהלך היום יום אנחנו נדרשים להיות רגישים לזולת? הביאו דוגמא קונקרטית למצב כזה.

נאסוף את הדוגמאות מהשאלה האחרונה על הלוח במליאה.

נכתוב על הלוח:

"העוסק במצווה פטור מן המצווה" (בבלי סוכה כה.)

ונסביר את העיקרון לתלמידים - המקיים מצווה אחת ונזדמנה לו מצווה אחרת - פטור מלקיים את השנייה .

למשל - מי שעסוק בלווית המת, פטור מקריאת שמע.

נשאל את התלמידים:

• האם אפשר לומר את הכלל הזה גם על הסיפור שלנו? האם זו מצווה להרגיע תינוק בוכה?
• ואם לא - מדוע הרבי עושה זאת?

נעבור על הסיטואציות שכתבו התלמידים ונראה האם מדובר במצוות "קלאסיות" או בהתנהגות רגישה שלא נחשבת "מצווה".

נסכם ונאמר, שהרבי מססוב בא ללמד כלל גדול: ההתחשבות וההתנהגות הרגישה שלנו היא הבסיס לכל דבר ולכל מצווה. אי אפשר ללכת להתפלל לה' ביום הכי קדוש בשנה ולצפות להיטהר ולהזדכך,  כאשר באותו רגע אנו מתעלמים מבכי של תינוק - גם אם להרגיע אותו זו אינה "מצווה" כמו שאנחנו מכירים אותה. הלב שלנו צריך להיות רך ופתוח, ולא יכול להיות שבדרך לעשות מצווה שבין אדם למקום נקשיח את הלב ולא נקשיב למצוקות של האנשים והחלשים שסביבנו. ברוח זו נעבור להפנמה של הרעיון הזה.

אפשרות א:

נבקש מהתלמידים לנסות ולחשוב על העולם שלהם בעזרת השאלות הבאות:

נזמין את התלמידים לענות לעצמם על השאלות הבאות. ניתן לכתוב את השאלות כ"מסע" לאורך הכיתה, בו התלמידים עוברים באופן אישי ובסופו משתפים.

1. מי בסביבה שלי הוא "התינוק שבוכה"? (במילים פשוטות יותר- מה/ מי בסביבה שלי זקוקים לתשומת הלב שלנו ואנחנו מתעלמים מהם?).
2. איך אני יכול לעזור לו ולהרגיע אותו?
3. מי זקוק לי וליכולות שלי? (נסו לרשום כמה אפשרויות).
4. אילו יכולות מיוחדות יש לי שעשויות לעזור לאחרים סביבי? (נסו לרשום לפחות חמש)
5. מהי השליחות שלי לקראת יום כיפור? 

נבקש מהתלמידים להתחלק לזוגות ולשתף. ננחה את בן הזוג השומע לחזק את בן הזוג המדבר. בשאלה 4 נבקש מכל בן זוג להוסיף לרשימה של היכולות האישיות של בן זוגו.

לאחר מכן יצאו הזוגות לביצוע סקר בשכבה/בבית הספר: התלמידים יקבלו שאלונים ויתפזרו לחקור את הנושא בקרב חבריהם בבית הספר:

1. מה חשוב יותר בעיניכם- מצוות שבין אדם למקום או מצוות שבין אדם לחברו?
2. האם יום כיפור קשור בעיניכם למצוות שבין אדם לחברו?
3. מה יותר חשוב לבית הספר שלנו לתחושתכם?
4. האם תוכלו לספר על מקרה שבו לא הקדישו תשומת לב לצורך של מישהו סביבכם בגלל הרצון לעשות מצווה אחרת?
5. איך אנחנו יכולים להגביר את האכפתיות ואת הרגישות לאחרים בשכבה שלנו?

אפשרות ב:

נחלק את הכיתה לזוגות. כל זוג יתבקש להמציא מוטו קצר וקליט המסכם את הסיפור (למשל- "בדרך לתפילה שומרים על לב פתוח").

לאחר מכן נערוך תחרות עיצוב כרזות - על כל זוג לעצב כרזה שבה מופיע המוטו שלו והיא מביעה בצורה יצירתית וחזקה את הרעיון (אם רוצים לשלב הוראה מתוקשבת וקצת כלים דיגיטליים אפשר להשתמש באתרים canva  או piktochart . מדריכים למשתמש לאתרים אלו ניתן למצוא כאן וכאן).

בסיום התחרות נתלה את הכרזות ברחבי בית הספר במהלך עשרת ימי תשובה, כדי לזכור את הדברים החשובים והיומיומיים שקל לנו כל כך לשכוח.

נאסוף את התלמידים ונעבור על ממצאים מעניינים מן השאלונים. נשאל: האם היו תשובות שהפתיעו אתכם? שאכזבו או להפך - שימחו אתכם? מה דעתכם על מה שחבריכם אמרו? האם יש כאן רעיונות שתרצו להעביר הלאה- לצוות המורים או למנהל?

נסכם את השיעור בכך שפגשנו היום דמות מאוד יוצאת דופן: רבי משה לייב מססוב. למדנו ממנו שהדבר החשוב הוא קודם כל שים לב ולהיות רגיש למצוקות שסביבי, וגם ביום כיפור שהוא היום הכי קדוש בשנה זה העיקר, והשאר תפל לזה. חשבנו איך אפשר ליישם את מה שהרבי מססוב מלמד בחיי היומיום שלנו בבית הספר ובבית.