הרשמה לרשימת תפוצה
הרשמה לרשימת תפוצהבשיעור זה נתוודע לחשבון הנפש של רבי לוי יצחק כאפשרות לתשובה אופטימית, והתמודדות עם נפילות חוזרות ונשנות שמלווה באהבה וקבלה עצמית.
מהי תשובה אמיתית? קל להתרעם על תמימותו/ילדותיותו של ר' יצחק בסיפור. אבל אם נאזין לו ברגישות נשמע כאן קריאה לסבלנות, לחמלה על עצמנו, יחד עם הומור כלפי הרצינות התהומית שמתלווה לתהליך התשובה, ורגשות האשמה שהוא מביא עימו פעמים רבות. הדגש בסיפור הוא על רגש התשובה, והרצון האמיתי לשינוי, מול איטיות התהליך במציאות, והעובדה שלמרות רצוננו- שינוי אמיתי לא חל בין לילה, ואנחנו צפויים לשגות לא פעם את אותן שגיאות. יש כאן מידה רבה של תמימות, ויחד איתה קבלה עצמית גדולה ואופטימיות.
התשובה "אבל הפעם אני מתכוון באמת" מקוממת- וכי אתמול שיקרת? או שאמרת- "אחטא ואשוב"? אבל העובדה שכך היה עושה ואומר כל יום, מבהירה לנו שמדובר בדרך ההתנהלות של רבי לוי יצחק בעולם: היו לי מניעות וטעויות שהשכיחו ממני את רצוני האמיתי, ועכשיו אני שב וחווה בכל עוז את הרצון לחזור בתשובה, ומצהיר בלי בושה ובלי אשמה ש"עכשיו זה רציני". נשווה זאת להחלטות שאנו מקבלים- "ממחר אעשה דיאטה/אכנס לכושר וכו'". אנו רציניים בקבלת ההחלטות, אולם אז מגיעים החיים עצמם, על האתגרים וההרגלים הטבועים בנו, ואנו כושלים במילוי ההחלטה החדשה. האם נסחוב אל יום המחר את האשמה על ההחלטה שלא עמדתי בה אתמול? רבי לוי יצחק מציע דרך חדשה, שיש בה אבסורד וקסם: להחליט כל יום מחדש, במלוא הרצינות, במלוא האופטימיות, בלי כעס ובלי הלקאה עצמית גדולה מדי: "אתמול לא אמרת אמת, והיום אומר אמת".
כמורים וכמחנכים אנחנו מצויים מול התלמידים פעמים רבות בדרישה שישפרו את מעשיהם ולא יחזרו על טעויות האתמול. הסבלנות שלנו מול התנהגות שלילית שחוזרת על עצמה הולכת ופוחתת, ואנו לעיתים מתוסכלים מול תלמיד שהשינוי אצלו איטי או לא ניכר.
התלמידים מצדם מתמודדים עם הדרישה (המוצדקת) לשינוי הרגלים שליליים שפוגעים בהם עצמם, ולא פעם הם הקטגורים הגדולים ביותר של עצמם, ובטוחים שחוסר היכולת שלהם לבצע את השינוי הרצוי בהתנהגותם היא סופית. סנגורם של ישראל מציע לנו ולהם חבל הצלה: מה שהיה- היה. לא להביט אל העבר באשמה תמידית, אלא להתבונן על המקום שלי כאן ועכשיו, כיצד אני יכול/ה לצמוח מכאן קדימה. חשוב לשים לב כי קיימת ספירליות בהתקדמות- למרות החזרה על החטא, אני כבר לא באותו מקום שבו הייתי אתמול. קיימת התקדמות גם ביכולת להגיד כל יום "אני רוצה באמת להשתנות". תמונת התשובה שמעניק לנו הסיפור ריאליסטית עד כאב- אך גם מעוררת תקווה באנושיות שבה, שקמה כל יום מחדש למרות הקושי להשתנות.
נפתח את השיעור בהודעה לתלמידים: אני רוצה להתייעץ אתכם על משהו. אני כמורה לא יודעת מה לעשות ואולי לכם, התלמידים, יהיה רעיון:
אני מתלבט/ת איך להתייחס להתנהגות שלילית שחוזרת על עצמה? יש לי תלמיד בכיתה אחרת שמאוד התחצף אלי שבוע שעבר. שוחחתי איתו והוא הבטיח שלא יעשה זאת שוב. יומיים אחר כך, אותו תלמיד שוב ממש התחצף אלי, ועוד מול תלמידים אחרים. שוב דיברנו והתלמיד ממש בכה והבטיח שישתנה ולא יעשה זאת. היום בבוקר הוא התחצף אליי פעם שלישית. כל פעם אחרי שזה קורה התלמיד הזה ממש מצטער, ומבטיח שהוא רוצה להשתפר וזו הפעם האחרונה. והוא באמת נראה ממש מצטער ועצוב.
·אנחנו כעת נכנסים לימים של תשובה - איך אפשר לעשות תשובה על משהו שאני עדיין לא מצליח לשפר בעצמי וכל פעם חוטא בו? והאם משהו משתנה בי בכל זאת מפעם לפעם כשאני מנסה להשתנות?
נחלק לתלמידים דפים לבנים וצבעי פנדה/פחם שחורים, ונבקש מהם לתאר את תהליך התשובה בצורה גרפית. לאחר שהתלמידים ציירו ננסה לבחון יחד איתם את הרישומים:
נחלק לתלמידים את כל הסיפור, חוץ מהמשפט האחרון, נקרא את הסיפור יחד ונבקש מהם, כל אחד לעצמו להשלים את המשפט האחרון:
נאסוף מהתלמידים את הסופים האפשריים ונכתוב אותם על הלוח, או, אם אין זמן - נבקש רק מכמה תלמידים לשתף.
לאחר מכן נכתוב את המשפט הסוגר של הסיפור על הלוח:
נפתח את דברי רבי לוי יצחק לדיון:
יש כאן חזרה ומעגליות, אבל שימו לב שהאדם בספירלה כזו לא חוזר לאותו מקום. כל פעם הוא במקום קצת יותר גבוה. רבי לוי יצחק באמת רוצה להשתנות, והוא מצהיר על כך כל יום. זה שהוא לא מוותר, וממשיך ומתעקש- זה מקדם אותו, הוא לא דורך במקום. רבי לוי יצחק מראה לנו איך תשובה היא תהליך של אופטימיות, של תקווה. בסיפור לא שומעים שהוא כועס על עצמו, אלא שהוא כל הזמן מסתכל קדימה בהחלטה ברורה לפתוח דף חדש כל יום.
אפשרות א - דרמה:
נבקש מזוג מתנדבים להציג את הסיטואציה הבאה:
אחד מהם הולך ברחוב ובטעות נתקל בשני ודורך עליו. הוא מתנצל מאוד ומבטיח לשנות את דרכיו. הם ממשיכים להסתובב ולאחר רגע הראשון עושה זאת שוב. ושוב הוא מתנצל וכד'...
המורה עומד/ת בצד ומוחא/ת כף מדי פעם, ובכל פעם שנשמעת מחיאת הכף, התלמיד שפגעו בו צריך לשנות את התגובה שלו לאירוע.
לאחר מספר פעמים נחלק לתלמידים שני פתקים ונבקש מהתלמידים לכתוב עצה לאדם שפגע שוב ושוב, וכן לכתוב עצה לאדם שדרכו עליו:
אפשרות ב - האזנה לשיר:
אפשרות אחרת להפנמה היא האזנה לשיר. נשמיע לתלמידים את השיר "אחותי" של שולי רנד. זהו שיר שמבטא חזרה בתשובה שהיא אופטימית, ויש בה שמחה.
נשמע את השיר ונשאל את התלמידים:
נחלק לתלמידים גליון נייר נוסף וצבעים צבעוניים ונבקש מהם לתאר את תהליך התשובה שבשיר.
נוסיף לתערוכת השרטוטים שלנו את הציורים הצבעוניים ליד השחורים-לבנים. נפתח לדיון את האופן שבו אנחנו תופסים תשובה. נשאל את התלמידים:
נסכם את השיעור בכך שאנחנו נוטים לדמיין את התהליך של חזרה בתשובה כמשהו מאוד חד משמעי-כמו גרף ישר שעולה בעקביות. אבל בחיים האמיתיים אנחנו מתמודדים כל הזמן עם נפילות וטעויות, ולמרות ההחלטות הרציניות שלנו מאוד קשה לעשות שינוי אמיתי. בסיפור שלנו ראינו שרבי לוי יצחק לא כועס על עצמו, אלא מחליט לא להתייאש ולא לוותר על הרצון הטהור והאופטימי בשינוי. ועצם החזרה הזו כל יום על ההחלטה גם היא משמעותית ויוצרת התקדמות קטנה כל יום.
נציע לתלמידים להזכיר לעצמם כל יום מה חשוב להם לשפר ולהתקדם- בלי אשמה על מה שהיה אתמול, אלא מתוך אופטימיות והסתכלות קדימה.
נבקש מכל תלמיד לחשוב רגע על התמודדות שלו, ולהשלים על עצמו את המשפט המסכם של הסיפור. ניתן לומר אחר כך בקול יחד את המשפט:
אומר היה לעצמו: "_________ לא יעשה כך שוב." אחר כך שב ואמר: "________, אבל גם אתמול אמרת כך!" – "נכון," המשיך וענה, "אבל הפעם אני מתכוון באמת".
שיתוף
הדפסה
ייצוא