לקראת תעודות

כהכנה מקדימה לשיעור:

נבקש מכל תלמיד לצלם תמונה (חזיתית) של פניו, להדפיס אותה על A4,  ולהביא עמו לשיעור.

נכתוב על הלוח את המילה "תעודה" . נשאל את התלמידים האם הם חשבו פעם על המלה הזאת. על המקור שלה, המשמעות המילולית שלה וכו'.

נשאל: אילו מלים היא מזכירה לנו?

נרשום מלים שעולות מדברי התלמידים כמו תיעוד, ועדות וכד'

נשאל: מה היא מתעדת, לדעתם?

ועל מה היא מעידה?

האם אתם מרגישים שלמים עם אופן התיעוד והעדות הזה?

מדוע?

נשוחח מעט על הפער המובנה שבצורך לסכם, להעריך ולדווח על מצבנו הלימודי, החברתי ועוד, ובין הכלי הצר שמספקת התעודה הפורמלית.

נשאל: האם לדעתכם יש דרכים אחרות להעריך אדם?

האם הייתם רוצים להתנסות יחד בפעולות הערכה אחרות? בתעודות מסדר אחר?

נזמין את התלמידים למפגש בו נערוך "הערכה משלימה"  זה לזה, ולעצמנו, לקראת קבלת התעודות הפורמליות .

כדי להכנס לאווירת ההערכה , בעין טובה וממקום נפשי קל יחסית, נפנה להתנסות קבוצתית מהירה וקלילה.

נחלק אקראית לתלמידים פתקים מקופלים משני סוגים:

1.       שם של ילד מהכתה.

2.       הגדרה מילולית כלשהי, מהמחסן להלן:

• "מעולה מאד!"
• "מותק++
• "כמעט מושלם מאד"  
• "מהמם"
• "בלתי יאמן"
• "עובר בגדול"
• "טוב מאד בטירוף"
• "מספיק להיות כזה מדהים"

נבקש מהתלמידים, בסבב, לציין את שם החבר שאת שמו קבלו בפתק הראשון, ולהציע באיזה "מקצוע" אותו תלמיד קיבל ציון כזה. חשוב להסביר שהתחום אותו אנחנו מעריכים היום הוא לחלוטין לא זה הלימודי, אלא האיכויות הטובות האחרות הרבות שיש בנו, ושאנחנו מזהים בחברים שלנו. 

נסכם את הסבב ונשאל:

• איך היה לקבל הערכה כזאת מחבר?
• האם השינוי הקל שערכנו בהגדרות המקובלות ("טוב מאד, "בלתי מספיק", "עובר") שינה משהו בחוויה?
• האם הייתם רוצים שמשהו משיטת ההערכה הזאת ייכנס למבנה התעודות המקובל?

נעיר את תשומת הלב לעין הטובה שהובילה את הסבב כולו.

•  האם שמתם לב שכל ה"ציונים" שקבלתם הם ציונים טובים?
• מה חוללה העובדה הזאת בסבב שערכנו, לדעתכם?
• האם זיהיתם איזו תחושה שנוצרה במהלכו בכתה?

נמקד את הדיון:

 ייחדנו מבט לזיהוי נקודה טובה במיוחד אצל חבר לכתה, ולמבט הזה יש כח וערך גדול עבור כל אחד מאיתנו.

אנחנו נוטים לקבל בחשדנות עין טובה, לעיתים, ולהאמין יותר לביקורת שלילית שמופנית כלפינו, משום מה, אבל עין טובה היא מפתח חשוב ומשמעותי  ביחסים בינינו, ובתפיסה העצמית הפנימית שלנו, ואת המשך השיעור בחרנו להקדיש למבט הטוב הזה.

ר' נחמן בתורה רפ"ב בליקוטי מוהר"ן כותב:

שֶׁצָּרִיךְ לָדוּן אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת, וְלִמְצֹא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה עֲדַיִן, כְּדֵי לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִפֹּל לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְּרַבָּא יְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ, וִישַֹמַּח אֶת נַפְשׁוֹ בִּמְעַט הַטּוֹב שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁזָּכָה לַעֲשׂוֹת מִיָּמָיו אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ אֵיזֶה דָּבָר טוֹב, וּכְמוֹ כֵן צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ עוֹד, לִמְצֹא בְּעַצְמוֹ עוֹד אֵיזֶה דָּבָר טוֹב:

נשאל את התלמידים:

1. מה אתם שומעים בדברים של ר' נחמן?
2. איזו קריאה יוצאת מהם?
3. ומה היא תובעת מאיתנו?
4. להעמקת הדיון, נתמקד במושגים "כף זכות" "נקודה טובה"

לראות טוב באדם אחר זאת משימה שהיא לפעמים קלה יותר ולפעמים קלה פחות, אך לרוב, הקושי האמיתי מתגלה כשאנחנו באים ומבקשים להפעיל "עין טובה" גם כלפי עצמנו. אנחנו כותבי התעודות הקשוחים ביותר לעצמנו. קל מאד, ורבים מוצאים את עצמם נוטים להתמקד באשר טעון שיפור בתוכם,  ומתעלמים מהנקודות הטובות הרבות שיש בהם. ר' נחמן קורא לנו בדבריו להתבונן בעצמנו באותה מידה של חסד וחיפוש הטוב שאנחנו מבקשים להפעיל על הזולת. ושלולא העין הטובה הזאת, הפנימית, לא נוכל להחיל את המבט הזה באמת גם על האחר.

נבקש מהתלמידים להוציא את התמונות המודפסות של פניהם שהביאו עמם.

בהשראת המדור "ענייני פנים" של מוסף הארץ (דוגמאות ניתן למצוא באתר עיתון הארץ). ננחה את התלמידים להתבונן בתמונתם, ולכתוב לגבי כל חלק בפנים (מצח, אף ,עיניים, אזניים, לחיים, פה , סנטר...וכן הלאה)  משהו חיובי אחד.

הדגש צריך להיות על המשמעות הסמלית של כל חלק, ולא על המראה שלו. כדי לאפשר התמקדות בסמל ולא בצורה הפיזית, נבקש מהתלמידים להקדים ולשאול את עצמם, לפני כתיבה אישית על כל איבר:

• מה תפקידיו?
• במה הוא עוזר לי?
• האם יש לו משמעות סמלית, נוסף על זו הגופנית? (למשל, על אדם סבלן אומרים שהוא ארך אפיים, בשיעור הנוכחי עסקנו רבות בעין טובה, על מישהו עקשן נאמר לפעמים שהוא קשה עורף, ועוד ועוד על זו הדרך).

נדגיש, שניתן גם להזכיר צדדים הטעונים שיפור בעצמנו, העולים על דעתנו במהלך התרגיל, אבל המבט בכללותו צריך להיות אוהד ונדיב, ולצאת מנקודת ההנחה שאנחנו רוצים להתבונן דווקא בטוב שבנו.

למורה: התרגיל המיוחד הזה הוא הזדמנות נהדרת וחשובה ללמד את התלמידים זכות על עצמם, ולתרגל, כמורים את תורה רפ"ב של ר' נחמן...  כלומר, גם לתלמיד שהיה קשה מאד למצוא לגביו נקודה טובה לציון בתעודה הפורמלית, נוכל להקדיש מבט ממושך של עין טובה ולראות בו מעלות וטוב, ולסייע לו לראות אותן בעצמו, וזאת מתנה גדולה, לכל הצדדים.

נציין שהתרגיל הוא אישי לחלוטין, ולא נציג אותו בפורום הכללי בתום המלאכה, ולפיכך,  ניתן באמת לכתוב כל מה שעולה על דעתנו, בלי לחשוש שיחשבו ש"עפנו על עצמנו" או להיות חשופים לכל ביקורת אחרת.

בתום התרגיל, כדי לא לאפשר לציניות (שהינה טבעית למדי וצפויה, אחרי מבט  כן ממושך על עצמנו) לקלקל את החויה והלימוד שעברנו עם עצמנו,

לא נערוך סיכום ועיבוד של החויה במליאת הכתה , אלא נחלק מעטפות ונבקש מהתלמידים לקפל ולהכניס אליה את התמונה שעמלו עליה, ועליה יכתבו:

"ל__________ (את שמם)  לפתוח רק בתאריך _______________ (אותו יום, בשנה הבאה) "

ונשלח את התלמידים עם ברכה לשנת גדילה והעמקה והתפתחות בכל אותם דברים מופלאים שראו בעצמם, ושראו בהם חברים. מתוך אמונה שבכל שנה, כשיקראו את הדברים הנפלאים האלה, יוכלו להוסיף עליהם עוד ועוד.