לקראת החופש הגדול

נניח על הרצפה פתיחות של משפטים הנוגעים לחופש, ולתחושות לקראתו, ונבקש מהתלמידים לבחור היגד אחד ולהשלים אותו בסבב (דוגמאות להיגדים בנספחי השיעור) . נקדים ונבהיר שכל ההיגדים נסובים סביב היציאה לחופשה, כי לא בכולם החופש נזכר במפורש.

נשמע כל תלמיד, בסבב, ונגיב במילה או בשתיים לכל אמירה, אך לא נפתח דיון ארוך בשלב זה, נתעמק בשאלות הללו בהמשך השיעור.

בשלב הראשון, נחלק לתלמידים דפים גדולים וצבעים, ונבקש מהם לצייר ציפור.

לא נוסיף שום הנחיה או הוראה אחרת למשימה, ולכל שאלה שתשאל מצדם לגבי אופן ביצוע התרגיל נשיב שיש להם יד חופשית לחלוטין, ושיפעלו כמו שהם רואים לנכון.

כל תלמידי יגיב להנחיה באופן שונה, כמובן, אך אצל רבים תרגיל כזה עשוי לעורר אי נוחות ומבוכה, בהעדר הנחיות יותר מובהקות, כללים או מתן עצות מצדנו.

בסוף המלאכה, נבקש מהתלמידים להניח את הציורים בצד, ונחלק להם דפים חלקים חדשים.

ננחה אותם לצייר שוב ציפור, אך הפעם, נחלק גם דף הנחיות מפורט (מסוג "איך לצייר חיות" המפרט שלב אחר שלב את סדר העבודה המסוים הנחוץ, כמו בקישור זה.

גם כאן, יש להניח שהתגובות יהיו רבות ומגוונות. יש מי שמוצא נחת ומרגוע בהנחיות מסודרות וברורות, ויש מי שהמעקב אחר הוראות קשה לו, במובן הטכני הפשוט, או במידת העניין שזה מעורר אצלו. מי שמעדיף בהרבה ליצור כראות עיניו ולא על סמך הנחיה חיצונית, וכו'.

בתום התרגיל השני נתכנס שוב יחד במליאה הכיתתית.

נשאל, בסקר זריז (בהרמת יד או כדומה) מי הרגיש טוב יותר בתרגיל הראשון, ומי בשני.

נבקש מארבעה-חמישה תלמידים המעוניינים,  להסביר מדוע היה להם קשה באחד לעומת משנהו, מה אהבו בכל תרגיל ומה היה להם מאתגר או מעצבן וכיו"ב.

נרשום מילות מפתח מתוך דבריהם על הלוח, לצורך הדיון שנפתח בכתה (יש להניח, למשל, שמילים כמו: ודאות, כללים, שעמום, בלבול, חוסר אונים, חופש, סיפוק וכן הלאה, יעלו מתוך דבריהם. כדאי לעזור להם אגב הדיבור לדייק מאד את הרגש המסוים שכל תרגיל העלה בהם, כדי לזקק את התחושה ולכתוב אותה על הלוח בצורתה המדויקת ביותר) .

נשאל:

האם אתם מרגישים שיש תואם אמיתי בין התחושות שלכם בימי השגרה, והתחושות שעולות בכם לקראת החופש הגדול, ובין שני התרגילים שערכנו?

[כלומר, בהנחה שהתרגיל הראשון מדגים את התחושה שנוצרת בנו מול החופש הגדול, בו אנחנו אחראים ומחליטים לגבי הזמן והמעשים שלנו (פחות או יותר), ושהתרגיל השני ממחיש את החוויה שאנחנו חווים במסגרת, כשהכללים נתונים וברור לנו מה מצופה מאיתנו כמעט בכל רגע].

האם החששות לקראת החופש דומות במשהו לחששות שעלו בכם לפני ביצוע התרגיל החופשי?

במה? ובמה לא?

והאם התחושות השונות שעלו במהלך ביצוע התרגיל השני, המונחה, דומות במשהו למה שאתם חווים לעיתים במהלך שנת הלימודים?

במה?  ובמה לא?

נסכם ונאמר שלפעמים שני הדברים מעוררים בנו תחושות סותרות, ושיש פנים רבות לכל צורת חיים- טובות ומאתגרות יותר ופחות. כבר על ידי זה שנהיה מודעים להן,  נצליח להתמודד עם כל האתגרים שמזמנת כל מציאות, ונהיה מופתעים פחות  😊  . וככל שנעמיק ונבין את שורש הדברים, נדע להפיק מהם יותר טוב ולמצות אותם בצורה הטובה ביותר עבורנו.

לצורך העמקת הדיון, נפתח יחד בדברי הרב קוק:

מאמרי הראיה, חלק א', השבת ישראל והזמנים  :

"ההבדל שבין העבד ובן החורין, איננו רק הבדל מעמדי, מה שבמקרה זה משועבד לאחר, וזה בלתי משועבד. אנו יכולים למצוא עבד משכיל, שרוחו הוא מלא חירות. ולהיפוך, בן חורין שרוחו הוא רוח של עבד. החירות היא אותה הרוח הנישאה, שהאדם, וכן העם בכללו, מתרומם על ידה, להיות נאמן לעצמיות הפנימית שלו, לתכונה הנפשית של צלם אלהים אשר בקרבו."

אגב הקריאה, נבקש מהתלמידים למן לעצמם על גבי המקור שקבלו, מילים שאינן מובנות להן, ונערוך בכתה ביאור משותף שלהן.

אחרי שהרובד המילולי יתבהר, נפנה להבנת משמעות הדברים. נשאל:

• על איזו שאלה מבש הרב קוק לענות כאן  בדבריו?
• איזה מושג חמקמק הוא מנסה להגדיר?

כיוון שהוא מתבונן במציאות, ורואה כי החירות לאו דווקא נמצאת אצל בני החורין, והשיעבוד אצל העבדים,  אלא החלוקה מורכבת בהרבה, הוא מבין שיש משהו אחר, שאינו תלוי במעמדו של האדם הקובע אם הוא חופשי או משועבד.

• מה מגדיר אדם חופשי, לדעת הראי"ה זצ"ל?

נבקש מהתלמידים לקרוא מתוך המקור מושגים המגדירים חירות.

נרשום אותם על הלוח, ונפענח את משמעותם יחד.

"רוח נישאה שהאדם... מתרומם על ידה"

"נאמן לעצמיות הפנימית שלו"

"צלם אלהים אשר בקרבו"

וכו'.

נבקש לדון יחד עם התלמידים בעומק הרעיון, שככל שהאדם מחובר יותר לשורש הגבוה שלו , לצלם אלוקים שבו, הוא חופשי יותר.

נשאל אותם כיצד הם מבינים את האמירה הזו:

• האם הם מכירים מצבים שהם לכאורה מצבי חופש, אבל בפועל הם כובלים וסגורים?  
• האם הם מזדהים אם האמירה של  רב קוק כאן?
• מדוע ?

אחרי שעסקנו קצת בפנים השונות של החופש לעומת השגרה, נפנה להתבוננות עתידית, באשר צפוי לנו בחופש הקרוב.

נזכיר לתלמידים את שירה הילדים "הכל אני יכול בחופש הגדול".

נחלק להם את המילים המקוריות.

 ונזמין אותם לחבר לשיר בית נוסף, שנפתח במילים "הכל אני יכול בחופש הגדול" ומפרט מה פירוש "הכל"  בעיניהם.

אלו הזדמנויות פותח בפניהם החופש הנוכחי? מה צפוי להם בו? למה הם מחכים במיוחד? ממה הם חוששים במיוחד?

נזמין אותם לתת ביטוי לתחושות הללו בבית הנוסף שיחברו לשיר, ובתום המלאכה, נזמין תלמידים החפצים בכך לשיר לנו (או סתם לקרוא) את הבית שחברו. התרגיל לא חייב להיעשות בכובד ראש מרובה, ועשוי לזמן שירים מצחיקים ופרודיים, וזה מצויין, לקראת החופש יש מקום רצוי ואמיתי לקלות תנועה ומחשבה. נגיב לתוכן הדברים שכתב כל תלמיד שידגים , ונשבח אותו על שכתב.

נזמין כל תלמיד לתלות על קיר הכתה את היצירה מראשית השיעור שהוא שמח ממנה יותר.

ננחה את התלמידים לסייר ולהתבונן ביצירות לאט, על פי הסדר. בשלב מסוים נבקש מהתלמידים לעצור רגע ליד היצירה שעמדו לידה באותו רגע. להתבונן בה, ולחשוב על מילה טובה או איחול שעולה בליבם  לאחל לצייר שיצר אותה, לקראת החופש.

נחתום את השיעור בסבב איחולים אישי כזה, שכל תלמיד מברך את התלמיד שיצר את היצירה שלידה הוא עומד, באופן מעצים ורציני.

נספחים:

היגדים לקראת החופש, כל היגד יופיע 3-4 פעמים , כמספר התלמידים:

אני מחכה בקוצר רוח ל__________________

אני ממש לא מאמין ש____________________

בחופש שעבר אני הרגשתי__________________

תמיד כשמגיע החופש הגדול אני_________________

איזה יופי שהשנה___________________________

מעניין מה יקרה ב____________________________

הייתי שמח לו______________________________

אני קצת חושש מ________________________________

הלוואי שבחופש הזה נספיק________________________

בחופש אני תמיד מתגעגע ל__________________________