מתבוננים בסידור התפילה

הקדמה:

השיעור בנוי מארבע תחנות שעוסקות, כל אחת, בטקסט מן התפילה הנהוגה בכיתה א. הכיתה נחלקת לארבע קבוצות וכל קבוצה עוברת בין כל התחנות. לפני הפעילות המורה מסבירה לתלמידים מה עושים בכל תחנה. מומלץ שיהיו מורים מלווים נוספים לתחנות.

ארבעת התחנות:

תחנה 1: מודה אני – יצירת כרזה אישית.

תחנה 2: ברכת אשר יצר – לומדים מדרש (בתחנה זו נדרשת נוכחות של מורה).

תחנה 3: ברכות השחר – קופצים כמו צפרדעים.

תחנה 4: קריאת שמע – ריקוד תפילה.

תחנה 1 - מודה אני.

כל תלמיד מקבל דף A3 או בריסטול קשיח, מציין בכותרת את המשפט "מודה אני". על גבי הכרזה התלמיד מצייר או כותב עשרה דברים עליהם הוא מודה בחייו. את היצירות ניתן להניח בפינה המיועדת לתצוגת התערוכה.

תחנה 2: ברכת אשר יצר  - לומדים מדרש. 

בתחנה זו נברר מדוע מתואר מעשה הבריאה כ"חכמה" (כנאמר "אשר ברא את האדם בחכמה").

בעל פה - נשאל מי יודע לומר בעל פה את ברכת אשר יצר. למקרה שאין יודעים בעל פה, המורה תתחיל משפט והכיתה תשלים אותו.  

על ברכת 'אשר יצר': בשל חשיבותה נהוג לאומרה בעמידה (ולא תוך כדי צעידה). אמירתה היא סגולה לרפואת הגוף. בברכה נאמר שה' ברא לנו גוף ובו: "נקבים נקבים חלולים חלולים" ועוד נאמר ש "אם יסתם או יפתח אחד מהם אי אפשר להתקיים ולעמוד" לפני הקב"ה. 

• מהם "נקבים, חלולים"? (פתחים).
• תנו דוגמאות לפתחים בגוף האדם שהם לעיתים פתוחים ולעתים סגורים (אם זה מביך אפשר להסתפק במניית הפתחים אשר מצויים בפנים בלבד). פה, עיניים, נחיריים, יש לנו אפשרות לעצום עיניים, לסגור את הפה, בדיבור או במאכל.
• ישנם פתחים נוספים בגופינו: אברי הורקת הפסולת, שתן וצואה. אנו מודים על היכולת להתאפק אם השירותים אינו קרוב. ומצד שני אנו מכירים בכך שאם לא נתרוקן לבסוף מהפסולת יכול להיגרם נזק ( כנאמר "אי אפשר לעמוד לפניך אפילו שעה אחת").

נספר על התינוק ש "כיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח" (נדה ל ע"ב).

נסביר: ברחם, כל הנקבים של הוולד סתומים  (פיו, רוב הזמן עיניו ונחיריו..)

הוא אינו צריך לנשום מהנחיריים, אלא חי ברחם  כדג בתוך מי השפיר, הוא אינו צריך לפתוח את הפה לצורך תזונה כיוון שהוא מוזן באופן מיוחד. במרכז הבטן יש לנו טבור ואליו מחובר מעין צינור מגוף האם (השילייה). דרך חבל הטבור מגיע לתינוק כל מה שנדרש לו, כל מה שהאם אוכלת ושותה.

ברחם, איברי ההורקה אינם נפתחים כיוון שאין לתינוק הפרשות. הוא אינו מפריש פסולת כדי לא להזיק לאימו. 

לאחר שתינוק נולד נפתחים האיברים שצריכים להיות פתוחים ונסתמים האיברים שצריכים להיות סתומים (טבור..).

לשון המדרש בתלמוד (מסכת נדה דף ל עמוד ב): :

"דרש רבי שמלאי: למה הולד דומה במעי אמו - לפנקס שמקופל ומונח. ידיו על שתי צדעיו, שתי אציליו על ב' ארכובותיו, וב' עקביו על ב' עגבותיו, וראשו מונח לו בין ברכיו, ופיו סתום וטבורו פתוח, ואוכל ממה שאמו אוכלת, ושותה ממה שאמו שותה, ואינו מוציא רעי ( = פסולת) שמא יהרוג את אמו. וכיון שיצא לאויר העולם - נפתח הסתום ונסתם הפתוח, שאלמלא כן אינו יכול לחיות אפילו שעה אחת.

1.  "אשר יצר את האדם בחכמה" - (מדוע מתואר מעשה הבריאה כמעשה חכמה?
2. "וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים" -  ציינו איברים בפנים שהם נקובים.
3. "אי אפשר להתקיים ולעמוד לפניך אפילו שעה אחת." תנו דוגמא למצב בו אי אפשר להתקיים.

תחנה 3: ברכות השחר - קופצים כמו צפרדעים:

על הרצפה מונח או מצוייר פלקט בצורת ובגודל אדם. כל קבוצה בוחרת מנחה. המנחה הנבחר מקבל לידיו כרטיסי משחק ובהם שמות ברכות מברכות השחר (לדוגמא כרטיסיה ובה כתוב "פוקח עיוורים",  או "זוקף כפופים").  המנחה מציין בכל פעם ברכה אחת מברכות השחר והתלמידים צריכים לקפוץ על גבי האיבר/ הציור שמצויר על גבי הציור -  המתאים לברכה. ראה/י הנחיות בדף זה.

תחנה 4: קריאת שמע - ריקוד-תפילה.

בתחנה זו, בעזרת הוראות כתובות, התלמידים ילמדו להתפלל את קריאת שמע בליווי תנועות ריקוד מתאימות. בכוחו של הריקוד ליצור חיבור אחר עם התפילה. 

תנועות הריקוד תקלנה על הבנת המילים ועל שינונן ותהפוכנה את הלימוד למיוחד.

הוראות לריקוד שתקבל כל קבוצה:

• ואהבת – תנועת חיבוק.
• את הא אלוקיך – הרמת ידיים והפניית המבט לכיוון השמיים.
• בכל לבבך – צורת לב עם אצבעות שתי הידיים.
• ובכל נפשך – מצמידים לחזה כף יד שעוטפת כף יד.
• ובכל מאודך – ידיים בכיסים.
• והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום – מפנים אצבע לכיוון הרצפה.
• על לבבך – תנועת לב.
• ושיננתם לבנך ודיברת בם – כפות ידיים בצורת ספר והראש נוטה למטה ולמעלה.
• בשבתך בביתך – תנועת ישיבה.
• ובלכתך בדרך – תנועת ידיים של הליכה נמרצת.
• ובשכבך –  הלחי נצמדת לעבר הכתף, ושתי ידיים צמודות מתחת ללחי כמו כרית.
• ובקומך – מזקיפים ראש.
• וקשרתם לאות על ידך – תנועה סיבובית שבה כורכים תפילין על פרק היד.
• והיו לטוטפות בין עיניך – בשתי כפות ידיים צמודות מסמנים על המצח את תפילין של ראש.
• וכתבתם על מזוזות ביתך ובשערך – מניפים יד לעבר המזוזה ומנשקים.

במסיבת הסידור ניתן להופיע בריקוד התפילה.