תיכון
יסודי
גני ילדים
חומרי הוראה > יסודי > משנה > שבת, פרק ז' משנה א': ל"ט מלאכות שבת

שבת, פרק ז' משנה א': ל"ט מלאכות שבת

צוות לב לדעת
הדפסה
מקצוע: משנה
כיתה: ה-ו
נושא: מלאכות שבת

בשיעור נעסוק בהבנת מושג המלאכה. נעמוד על כך שהמלאכה היא תהליך שנועד לממש מטרה. ראשית התהליך היא בחומר גלם וסופו בתוצר, והוא כולל שלבים שונים. לאור זאת נתבונן בעניין התהליך ובהופעתו בחיים, והיחס בינו לבין המטרה.

פתיחה והזמנה ללימוד

נבקש מכל אחד מהתלמידים לבחור לעצמו תפקיד מבין כמה מקצועות ותפקידים אותם יציע המורה. ניתן לבחור גם תפקיד שהמורה לא הציע.

דוגמאות לתפקידים: איש עסקים, יועץ בבית ספר, טייס, צייר, חשמלאי, וכדומה.

נציע לתלמידים המעוניינים בכך שיספרו את הסיבות לבחירתם, ומה הם אוהבים בתפקיד שבחרו. לחילופין ניתן להציע לתלמידים המעוניינים בכך לומר מהם השלבים שלדעתם יש בהם צורך כדי להגיע לתפקיד שבחרו.

 

מפגש ראשוני עם המקור 

נחלק דף ובו המשנה של אבות המלאכות (שבת פרק שביעי). המורה יקרא את המשנה בקול.

אבות מלאכות ארבעים חסר אחת.

הזורע והחורש והקוצר והמעמר הדש והזורה הבורר הטוחן והמרקד והלש והאופה הגוזז את הצמר המלבנו והמנפצו והצובעו והטווה והמיסך והעושה שתי בתי נירין והאורג שני חוטין והפוצע שני חוטין הקושר והמתיר והתופר שתי תפירות הקורע על מנת לתפור שתי תפירות הצד צבי השוחטו והמפשיטו המולחו והמעבד את עורו והמוחקו והמחתכו הכותב שתי אותיות והמוחק על מנת לכתוב שתי אותיות הבונה והסותר המכבה והמבעיר המכה בפטיש והמוציא מרשות לרשות.

הרי אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת.

 

מבט שני והתבוננות

בתחילת חלק זה נתמקד בהבנת עיקר המשנה - מושג המלאכה והתהליך הכרוך בו. בסעיף ה' תוצע שאלה שמטרתה להעלות את נושא הייחודיות של כל אדם, נושא שאפשר לשלב בשיעור לפי שיקול דעת המורה.

 שלב א- נציג לפני התלמידים תשע תמונות, ונבקש לסדרן לשלוש קבוצות בהתאם למשנה (בכל שלישיית תמונות יש חומר גלם, שלב בהכנתו ומוצר מוגמר). בשלב הבא נבקש לסדר כל קבוצה בסדר פנימי. התלמידים יתבקשו לנמק את החלוקה ואת הסדר שהציעו.

פעילות זו תביא אותנו לשים לב לחלוקה בין עשיית מוצר מוגמר (כמו לחם, בגד וספר) לבין פעולות שהן אמצעי, תהליך בהכנתו.

לאור חלוקה זו, נבקש מהתלמידים לצבוע או להדגיש את המלאכות במשנה שאינן אמצעי אלא מהוות את השלב הסופי – המוצר המוגמר.

שלב ב- נבקש מהתלמידים לזהות את שמות בעלי המקצוע במשנה, האחראים להפקת מוצרים אלו.

כך נשים לב שבמשנה יש ארבעה תפקידים ראשיים שכל אחד מהם מופקד על תוצר אחר:

  1. חקלאי שתפקידו לאפות לחם,
  2. רועה צאן שתפקידו לארוג בגד,
  3. צייד שתפקידו לכתוב ספר על קלף העשוי מעור הבהמה,
  4. ובנאי שתפקידו לבנות בית אבן שניתן להכניס ולהוציא ממנו.

לכל אחד מהתוצרים הללו סדרת מלאכות המהוות הכנה אליו (במסגרת הזמן העומד לרשותנו לא נוכל להסביר מהי הפעולה המדוייקת של כל מלאכה, אך נוכל לעבור על רובן בזריזות ובכלליות).

הערה: ברוב המלאכות קל לראות כיצד הן קשורות לאחד המוצרים, מלבד ארבע המלאכות האחרונות - המכבה, המבעיר, המכה בפטיש והמוציא מרשות לרשות. אנו נציע כאן את דבריו של הרב חננאל אתרוג (ראו בהרחבה) שמלאכות אלו קשורות לבנאי: כדי לבנות בית יציב מאבן יש צורך בכלי ברזל, שלהכנתם יש צורך במלאכות המכבה והמבעיר; מלאכת מכה בפטיש היא השלב האחרון בחציבת האבנים שאיתם נבנה הבית; הוצאה מרשות לרשות היא מלאכה המתקיימת רק מכח קיומו של בית.

בהמשך לכך, נבקש מהתלמידים לצבוע בצבע שונה כל סדרת מלאכות במשנה (מלבד המלאכות העוסקות במוצר המוגמר, אותן התלמידים כבר צבעו).

שלב ג- ניתן לחדד את עניין התהליך על ידי השוואתו לסוג אחר של פעולה – הנאה. זאת על ידי השאלה מדוע קריאת ספר, ריצה או נשיאת משא כבד אינם מלאכה. דרך שאלה זו נגיע לתובנה שמלאכה עניינה יצירת דבר חדש מחומר גלם, או שלב בתהליך היצירה, לעומת פעילויות של הנאה. אם הזמן מאפשר לנו, ניתן לחזור לרשימת התפקידים שבחרו התלמידים בתחילת השיעור, ולחשוב איזה מהם נחשב 'מלאכה' ואיזה מהם הוא עיסוק שאינו מלאכה.

שלב ד- נשאל את התלמידים: מהי המטרה של כל אחד מהתוצרים במשנה? (ראו על כך עוד בהרחבה).

בהתאם למטרות שיעלו, נציע לתלמידים למצוא קשר בין התפקיד שכל אחד בחר לעצמו בתחילת השיעור לבין אחד התפקידים במשנה, ולהסביר את הקשר. נוכל גם להעלות רשימת מלאכות שונות הקיימות כיום, ולשייך אותן לאחד מבין ארבעת התוצרים במשנה, בהתאם למטרתם.

שלב ה- אם נרצה לשלב בשיעור את רעיון הייחודיות של כל אדם, נוכל לשאול: לפי המשנה, מי חשוב יותר - הזורע או האופה? אנו נציע שמכך שכל המלאכות כתובות ברצף אחד ובמספר האוגד אותן יחד, ניתן להסיק שכל המלאכות זהות ברמת חשיבותן, ללא קשר למיקומן בתהליך היצירה השלמה (כך הוא גם ברמה ההלכתית – חומרת עשיית כל המלאכות שווה).

בהמשך לכך, נגיע לתובנה שבחירת התפקיד המתאים לכל אדם איננה לפי 'חשיבות' התפקיד (שכן אין תפקיד החשוב יותר מתפקיד אחר), אלא היא צריכה להיעשות בהתאם לכישוריו ולנטיית נפשו.

 

הצעות להפנמה

נציע שני מסלולים – האחד מתמקד בהפנמת רעיון התהליך, והשני מתמקד בהפנמת רעיון הייחודיות של כל אדם.

מסלול א: נבקש מהתלמידים לחשוב על דוגמאות בחיים בהן אנו מצויים בתהליך – בדרך לקראת מימוש מטרה (דוגמאות אפשריות: למידה, רכישת חברים, סריגה, נגרות, בנייה בחול, לימוד שחיה וכו' וכו').

בשלב הבא, נשאל את התלמידים:

  • אלו רגשות או מחשבות עולים בנו כשאנו מצויים בתהליך, טרם הגענו ליעד?
  • האם אנחנו אוהבים להיות בתהליך?
  • אלו אמירות אנו רוצים לומר לעצמנו כשאנו נמצאים בתהליך?
  • אלו תכונות עשויות לסייע לנו, או לחילופין להפריע?
  • האם אפשר ליהנות מהתהליך עצמו עוד לפני שהגענו ליעד?
  • במה הדבר תלוי?

נוכל להעלות את כל השאלות ולאפשר שיח חופשי שבו התלמידים יוכלו להתייחס לאחת מהן. לחילופין ניתן להציע לתלמידים לכתוב אודות השאלות הללו.

מסלול ב: נבקש מכל תלמיד לכתוב על פתק תכונה טובה שיש בו, ונשים את כל הפתקים במעטפה. לאחר מכן נשלוף פתק פתק, ונשאל לאלו תפקידים מבין התפקידים במשנה תכונה זו הינה משמעותית.

לחילופין אפשר שהמורה עצמו יציע רשימת כשרונות ותכונות: אמונה, סבלנות, יכולת תכנון, דיוק, זריזות, מוטוריקה, הבעה עצמית, אומץ, עדינות, ראייה כוללת, יכולת תכנון, אחריות, רגישות, ועוד.

בשלב הבא, נשאל:

  • האם אתם מכירים תפקידים המוערכים יותר מתפקידים אחרים?
  • האם לדעתם שוני זה בהערכה הינו מוצדק?

לחילופין ניתן לספר לתלמידים על אדם שאוהב עיסוק מסוים אולם סביבתו אינה מעריכה עיסוק זה, והוא זקוק לעידוד שיאפשר לו לבחור בעיסוק אותו הוא אוהב. התלמידים יתבקשו לכתוב לו מכתב עידוד קצר.

 

סגירה שהיא פתיחה

נציע שתי הצעות אפשריות.

מסלול א- נשאל את התלמידים את השאלות הבאות ונבקש שכל אחד יענה לעצמו בכתב על השאלות (אין צורך לשתף את הכיתה).

  • האם יש דבר שאתה באופן אישי מאוד אוהב ומרגיש שהוא מתאים לך, אך חש שהחברה אינה מעריכה?
  • האם אתה מכיר תופעה שבה אדם נמנע מלעשות דבר המתאים לו בשל העובדה שדבר זה פחות מוערך בחברה? 

מסלול ב-  חז"ל מלמדים אותנו במשנת ר' אליעזר:

"חביבה היא המלאכה, שהרי כל בריות שברא הקב"ה בעולמו לא מסר להן מלאכה, אלא לבני אדם בלבד",

ומאריכים עוד אודות מעלתה של המלאכה, שעל ידה נברא העולם, בה עסקו האבות וכו' (דברי חז"ל במלואם מובאים בהרחבה). בסוף דבריהם אומרים חז"ל:

"גדולה היא השבת שביטלה את המלאכה, שיש בה כל המידות הטובות הללו".

אם המלאכה היא דבר כ"כ חשוב, מדוע בשבת אנו בטלים ממנה, ומדוע איסור המלאכה מבטא את גדולת השבת? 

 

הרחבות

  • חלוקת המלאכות מבוססת על מאמרו של הרב חננאל אתרוג בספר 'לטועמיה חיים', הוצאת המכון התורני של ישיבת אור עציון, עמוד 247 ואילך. במאמר זה יש רעיונות נוספים שניתן לשלב במהלך השיעור, לפי הזמן העומד לרשותנו ולפי רמתה של הכיתה.
  • לפי מידת הזמן ורמת הכיתה ניתן לשלב גם את השאלה: מדוע בכלל אנו צריכים לחם, בגד, ספר ובית? צפוי שיעלו תשובות שונות שחלקן עוסקות בצרכים של הישרדות, וחלקן עוסקות במשמעויות אחרות. כך לדוגמא הלחם מאפשר לשרוד ויש בו גם הנאה. הבגד מגן על האדם והוא גם מבטא את היותו נברא בצלם אלוקים. הספר מאפשר תקשורת בין בני אדם והשכלה. הבית מעניק הגנה והוא גם יוצר מרחב חיים, זהות, קביעות ויציבות. המלאכה בכללותה היא אמצעי לפרנסה והיא גם מרחב ביטוי ליצירה אנושית. 

מכאן נגיע לתובנה שיש שתי משמעויות עקרוניות למלאכה: הכרח הישרדותי, ויצירה המבטאת את גדלות האדם (לשתי משמעויות אלו מקורות בדברי חז"ל, כמובא בהרחבה ב'). כהמשך לכך ניתן גם לשאול מהי המשמעות העיקרית, ולהגיע לתובנה שהדבר תלוי בין היתר בתודעת האדם - האם מה שמניע את האדם הוא הרצון לשרוד או הרצון לפתח את העולם ולגלות את הכוחות הגנוזים בו.

שתי משמעויות אלו מצויות גם בשני מקורות תנאיים בהם דנים חז"ל בשאלה מדוע דוקא האדם עושה מלאכה, ואילו בעלי החיים מתפרנסים ללא צורך במלאכה. מקור אחד רואה זאת כתוצאה מחטא האדם, והשני רואה זאת כביטוי למעלת האדם.

במשנה מסכת קידושין פרק ד נאמר: 

"רבי שמעון בן אלעזר אומר: ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות והן מתפרנסין שלא בצער? והלא לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער? אלא שהרעותי מעשי וקפחתי את פרנסתי".

מאידך מובא במשנת רבי אליעזר פרשה כ:

חביבה היא המלאכה, שהרי כל בריות שברא הקב"ה בעולמו לא מסר להן מלאכה, אלא לבני אדם בלבד. וכן היה ר' מאיר אומר, ראית מימיך ארי אכר צבי קייט, שועל כורם, או אחד מן החיות עושה מלאכה? הרי אינן עושין מלאכה, והרי הן מתפרנסין בלא מלאכה, ובני אדם אין מתפרנסין אלא מן המלאכה, לא מפני שהן קלים מן החיות, אלא שהמלאכה חביבה.

חביבה היא המלאכה, שהאדם הזה התקין לו הקב"ה כל צרכיו עד שלא נבראתה חוה, ואחר כך זיוגה לו.

חביבה היא המלאכה, שהקב"ה העסיק את אבותינו במדבר ששה חדשים במלאכת המשכן, והיתה יכולת לפני הקדוש ברוך הוא לבראת את המשכן בהרף עין, אלא לא השרת שכינתו בישראל אלא מתוך המלאכה, שנא' ויכל משה את המלאכה. הא למדת שהמלאכה חביבה.. גדולה היא השבת, שביטלה את המלאכה, שיש בה כל המדות הטובות הללו

נראה שהיחס בין המקורות הוא שעצם עובדת היות האדם עושה מלאכה נובעת ממעלתו, אך הצער הכרוך בכך הוא תוצאת חטא אדם הראשון. זאת ועוד, לא מדובר בעונש  חיצוני אלא בתוצאה טבעית של החטא – ככל שהאדם מרוכז בעצמו ובהיבט החומרי של חייו כך הוא פחות יראה במלאכה ערך אלא צורך קיומי וממילא המלאכה תהיה כרוכה בצער. 

חדש באתר

מספרים בפיוט- הלל בארובה
סיפורו של הלל מזמן אותנו לשיח על התמדה, ועל לימוד תורה בימים של קור וחורף

מהבלוג שלנו

הרהורים על תפקידה של השמחה בבית הספר
לקראת המש... מש... משנכנס אדר – האם עודדנו את התלמידים ליצור , לשמוח או שעסקנו בעיקר בנתינת גבולות וכללים שאסור לעבור?
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים
אנחנו מתחדשים!!! תכף תכף ועוברים לבית חדש, לאתר חדש. מוזמנים להשתתף איתנו בבניה ובדיוקים, נשמח אם תוכלו להצטרף אלינו ולמלא את 'שאלון לב לדעת'. מחכים לכם... לכניסה לסקר לחצו כאן