שמחת יום טוב

הערה למורה- לפני השיעור נחלק את הלוח לשני חלקים אנכיים, החלק הימני יכול להיות גדול מעט יותר מהשמאלי.

פתיחה 

אחת מהמצוות החשובות של הימים הטובים היא מצוות השמחה.

נשאל את התלמידים: אם הייתם צריכים לגבש הנחיות וכללים ביחס לשמחה ביום טוב, מה הייתם מציעים? 

נכתוב את הדברים שיֵאמרו בחלק הימני של הלוח.

מפגש ראשוני עם המקור

נקרא את ההלכה בקריאה דמומה או בקול.

קיצור מקור חיים סימן צא, סעיף ו:

כשם שמצווה לכבד שבת ולענגה כך כל ימים טובים.

שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג וכל שאר הימים הטובים אסורים בהספד ובתענית, וחייב אדם להיות שמח בהם וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני בניו וכל הנלווים עליו.

כיצד? הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות. הנשים קונה להן בגדים ותכשיטין נאים כפי ממונו. והאנשים אוכלים בשר ושותים יין, שאין שמחה אלא בבשר ויין.

וחייב להאכיל ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים, אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל לעניים ולמרי נפש – שמחה כזו קלון היא להם.

ולא ימשך ביין ובשחוק וקלות ראש, שאינה שמחה אלא הוללות, ולא נצטוינו אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל.

התבוננות

על מנת להבין יותר טוב את ההלכה, נפנה אל התלמידים כמה שאלות הבנה אודות ההלכה. חשוב לכלול בכל מקרה את שאלה ד', שכן היא משמעותית גם לחלק הבא של השיעור.

• כמה מצוות כתובות בהלכה?

נשים לב לכך שאמנם כמעט כל הסעיף עוסק בשמחת יו"ט, אך מוזכרות בו גם שתי מצוות נוספות - כבוד יום טוב ועונג יום טוב (מצוות אלו עומדות בפני עצמן, כפי שניתן להיווכח מדברי הרמב"ם בהלכות יו"ט שהם מקור ההלכה, והדברים מובאים בהרחבה).

נסביר את המשמעות הבסיסית של כל מצווה – כבוד יום טוב הוא יחס אל היום טוב כאל יום משמעותי, יחס המתבטא בהכנות ליום טוב, בבגדים מכובדים וכו'; עונג יום טוב הוא הנאה ותענוג, המהווים חלק מהמפגש שלנו עם היום טוב. שמחת יום טוב היא תחושה של התרחבות הנפש אותה אנו חווים במפגש עם היום טוב (מנקודת המבט של השמחה, תפקיד ההנאה הוא להביא לאותה תחושת התרחבות).

• מהי כוונת דברי הרמב"ם שהנועלים דלתם בפני העניים - 'שמחה כזו קלון היא להם'? כיצד מרגיש אדם שסעד עם בני ביתו ונעל את דלת חצרו?
• במציאות החיים כיום, לא תמיד יש אפשרות טכנית להזמין עניים שיאכלו עמנו. כיצד נוכל לקיים את ההלכה?

נבקש מהתלמידים לנסח במילים קצרות את שלשת העקרונות הכלולים בהלכה ביחס לשמחת יום טוב (נכתוב את ההגדרות על הלוח):

1. לשמח כל אחד במה שמתאים לו;
2. לשתף עניים בשמחתנו;
3. שמחה אינה הוללות.

ניתן לחלק ולהגדיר את העקרונות אחרת, לשיקול דעת המורה ובהתאם לדברי התלמידים. חשוב להגיע למשפטים מנוסחים בקיצור ובבהירות.

הפנמה

לאחר שהגדרנו את עקרונות שמחת יום טוב הכתובים בהלכה, נחזור להנחיות הכתובות בחלק הימני של הלוח (= ההנחיות שאמרו התלמידים בחלק הראשון של השיעור), ונשווה ביניהם בהתאם להוראות להלן. נוכל לעשות השוואה זו יחד בכיתה, או כמשימה לתלמידים שאחריה נעבור על מסקנותיהם יחד.

• הנחיה המהווה ביטוי לאחד משלשת העקרונות ההלכתיים הכתובים בצד השמאלי – נכתוב מחדש בצבע המתאים לעיקרון ההלכתי.
• אם יש הנחיה הסותרת את אחד העקרונות – נכתוב בחדש בצבע רביעי.
• אם יש עיקרון שלא בא לידי ביטוי כלל ברשימת ההנחיות – נסמן אותו בקו.

נשתמש בתמונה שתעלה כבסיס לדיון – נוכל לדבר על טיב הקשר בין ההנחיות השונות לעקרונות המתאימים להם, אם יש עקרונות שלא באו לידי ביטוי כלל ברשימת ההנחיות – נוכל לשאול את התלמידים מדוע לדעתם 'שכחנו' מהם, ולהרחיב אודותם את הדיבור.

סיכום

שאלות אפשריות לסיום:

נפתח את השאלות לכלל הכיתה. על שתי השאלות האחרונות אפשר להציע לתלמידים לכתוב במחברת. (לשיקול דעת המורה בהתאם לרמת הדיבור והקבלה בכיתה).

1. כיצד נוכל לדעת אם פעילות או חוויה מסוימת נחשבת ביטוי לשמחה או להוללות? (כיוון אפשרי הקשור להלכה שנלמדה – האם בשעת הפעילות אנו מרגישים שהרצון לתת לאחרים גדל או קטן? האם תחושת האחדות עם הזולת גדלה או קטנה? האם לאחר סיום הפעילות משהו נותר בתוכנו?)
2. ראינו בהלכה שיש דברים שונים המביאים לשמחה, והדבר משתנה מאדם לאדם. אלו דברים משמחים אותך?
3. חשוב על מקרה שבו נתת ממך לאחרים, והדבר הביא אותך לתחושת שמחה.

הרחבה

דברי המקור חיים הם תמצות של דברי הרמב"ם בהלכות יום טוב פרק ו הלכות טז-כ, והם מצורפים כאן לעיון המורה. ניתן לשלב מהדברים כחלק מההסבר בעל פה של המורה, או להציג בפני התלמידים סעיפים נבחרים ולבקשם לסמן בהם אלו הוספות יש בהם שאינם כלולים בדברי המקור חיים.

טז: כשם שמצוה לכבד שבת ולענגה כך כל ימים טובים שנאמר לקדוש ה' מכובד וכל ימים טובים נאמר בהן מקרא קדש, וכבר בארנו הכיבוד והעינוג בהלכות שבת. וכן ראוי לאדם שלא יסעוד בערבי ימים טובים מן המנחה ולמעלה כערב שבת שדבר זה בכלל הכבוד, וכל המבזה את המועדות כאילו נטפל לעבודה זרה.

יז. שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים כולם אסורים בהספד ותענית, וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים עליו שנאמר ושמחת בחגך וגו', אף על פי שהשמחה האמורה כאן היא קרבן שלמים כמו שאנו מבארין בהלכות חגיגה יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד ואחד כראוי לו.

יח. כיצד? הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות, והנשים קונה להן בגדים ותכשיטין נאים כפי ממונו, והאנשים אוכלין בשר ושותין יין, שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין. וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמללים, אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו, ועל אלו נאמר זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם, ושמחה כזו קלון היא להם, שנאמר וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם.

יט. אף על פי שאכילה ושתייה במועדות בכלל מצות עשה, לא יהיה אוכל ושותה כל היום כולו, אלא כך היא הדת, בבקר משכימין כל העם לבתי כנסיות ולבתי ל מדרשות ומתפללין וקורין בתורה בענין היום וחוזרין לבתיהם ואוכלין, והולכין לבתי מדרשות קורין ושונין עד חצי היום, ואחר חצי היום מתפללין תפלת המנחה וחוזרין לבתיהן לאכול ולשתות שאר היום עד הלילה.

כ. כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל לא ימשך ביין ובשחוק ובקלות ראש ויאמר שכל מי שיוסיף בזה ירבה במצות שמחה, שהשכרות והשחוק הרבה וקלות הראש אינה שמחה אלא הוללות וסכלות, ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל, הא למדת שהעבודה בשמחה, ואי אפשר לעבוד את השם לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שכרות.