מסכת סוכה, פרק ב' משנה א': הישן תחת המיטה בסוכה

פתיחה 

נציג בפני התלמידים את התמונות ונבקש מהם לומר מהו הדין או העניין המתואר בתמונות. 

נקריא את הפסוק המופיע בויקרא כג' העוסק במצוות הסוכה.

"בסוכות תשבו שבעת ימים".

• נשאל את התלמידים- מה המובן של המילה "תשבו"?

נשמע את תשובות התלמידים. (יכול להיות שיעלו דעות שונות שקשורות למה שהם כבר למדו בעבר על סוכות. המשמעות הפשוטה היא שהמצווה מדברת על ישיבה בסוכה בלבד. היום בעקבות הפרשנויות מבינים זאת גם כלאכול בסוכה וכלהעביר את מוקד החיים מהבית לסוכה). נספר לתלמידים שחז"ל פירשו את הישיבה בסוכה באופן רחב יותר מישיבה בלבד-

"תשבו- כעין תדורו"

• נשאל את התלמידים- מה הכוונה בלדור?
• איזה דברים למשל עושים בבית שעושים גם בסוכה?

נספר לתלמידים שכחלק ממצוות ישיבה בסוכה ישנה מצווה לישון בסוכה.

• נשאל את התלמידים: מה דעתכם האם מותר לישון בסוכה תחת המיטה?

התלמידים יעלו השערות שונות ננסה לחשוב איתם יחד מה ההסברים לכל צד, למה מותר לישון תחת המיטה ולמה לא.

מפגש ראשוני עם המקור

נציג בפני התלמידים את טקסט המשנה, במקרן על הלוח כפי שמופיע במשנה, נבקש מהתלמידים במחברת שלהם לחלק את המשנה לחלקים. את החלוקה עליהם לעשות על פי הנקודות הבאות:

• דינים,
• סיפורים 
• מעבר מדין לסיפור.

על מנת שהחלוקה תהיה ברורה התלמידים יצבעו כל חלק בצבע אחר, למשל: החלק הסיפורי בכחול והדין באדום. נדגיש בפני התלמידים שחלוקה נכונה של המשנה מקלה על ההבנה.

פרק ב - משנה א

הַיָּשֵׁן תַּחַת הַמִּטָּה בַּסֻּכָּה, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, נוֹהֲגִין הָיִינוּ, שֶׁהָיִינוּ יְשֵׁנִים תַּחַת הַמִּטָּה בִּפְנֵי הַזְּקֵנִים, וְלֹא אָמְרוּ לָנוּ דָבָר. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מַעֲשֶׂה בְטָבִי עַבְדּוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָיָה יָשֵׁן תַּחַת הַמִּטָּה, וְאָמַר לָהֶן רַבָּן גַּמְלִיאֵל לַזְּקֵנִים, רְאִיתֶם טָבִי עַבְדִּי, שֶׁהוּא תַלְמִיד חָכָם וְיוֹדֵעַ שֶׁעֲבָדִים פְּטוּרִים מִן הַסֻּכָּה, לְפִיכָךְ יָשֵׁן הוּא תַּחַת הַמִּטָּה. וּלְפִי דַרְכֵּנוּ לָמַדְנוּ, שֶׁהַיָּשֵׁן תַּחַת הַמִּטָּה, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ:

התבוננות

התייחסות לדינים במשנה:

נכתוב את הטבלה הבאה על הלוח, ונבקש מן התלמידים את עזרתם במילוי הטבלה (כמובן הטבלה שלפניכם מושלמת, בכיתה נשלים את הטבלה עם התלמידים):

התייחסות לסיפורים המופיעים במשנה:

הסיפור הראשון שסיפר רבי יהודה:

נשאל את התלמידים:

• למה לדעתכם לא אמרו להם דבר כשישנו תחת המיטה ?
• נספר שוב בעל פה את הסיפור השני, ונשאל מה הדין הנלמד מהסיפור ?

הדין הנלמד הוא : שעבד כנעני פטור ממצוות סוכה ולכן ישן תחת המיטה, מתוך כך נלמד שיהודי הישן תחת המיטה לא יצא ידי חובתו.

 נשאל את התלמידים:

• מה הוסיפו לנו הסיפורים על הדינים במשנה?
• מה דעתכם המשמעות של השילוב בין סיפורים לבין דינים במשנה?

הסיפורים המופיעים במשנה הרחיבו לנו את הדינים והיו הוכחה וביסוס לקביעת הדין. על פי הסיפור והעדות שעלתה ממנו קבעו חכמים את הדין המופיע במשנה.

הפנמה

אפשרות א- מצוות ביום יום:

קביעת או לימוד ההלכה נלמדים בשיעור זה משני סיפורים שהמאפיין שלהם הוא הלימוד בדרך הצפייה בחיים היום יומיים. מתלמידי חכמים מצפים שגם ממעשים יום יומיים שגרתיים שלהם ניתן יהיה ללמוד מהם הליכות חיים – נדגים במספר דוגמאות את לימוד ההלכה מתוך מעשים יום יומיים.

• "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך"
• "גדול שימושה יותר מלימודה" 

נסביר שחז"ל התכוונו שבכל מעשה שאנחנו עושים אנחנו נעשה זאת עם כוונה לעבוד את הקב"ה דרך המעשה הזה. שכל מעשה יהיה לשם שמיים. לדוגמא גם כשאנחנו אוכלים שנאכל מתוך רצון לעבוד את ה' ועצם האכילה שלנו תהיה חלק מעבודת ה' שלנו.

נבקש מהתלמידים דוגמאות נוספות לכך שעבודת ה' יכולה להיות מתוך החיים עצמם– אפשר לכוון את התלמידים לחשוב על דוגמאות שראו אצל תלמידי חכמים או דמויות בוגרות סביבם.

כל תלמיד יכתוב סיפור שראה או שמע אודות אדם אחר ממנו הוא לומד כלי נוסף אך לעבוד את הקב"ה.

אפשרות ב- לימוד הלכות חג מהורים וסבים:

נבקש מהתלמידים לספר על מקרה בו היו אצל הסבא או הסבתא בחגים ולמדו מהם על דיני ומנהגי החג המיוחדים לעדה. התלמידים ירשמו במחברת מקרה או סיפור שבו אחד ההורים או הסבים העירו להם או תיקנו אותם על התנהגות מסוימת בחג. נדביק על הלוח את הסיפורים השונים עם הדינים שנלמדו במקרים אלה עם שם התלמיד.

סגירה שהיא פתיחה

בשיעור זה למדנו את דין השינה בסוכה וכן על החשיבות שיש לכך שאצל תלמידי חכמים ניתן ללמוד שכל דיבור הוא מכוון וכן הימנעות מהערה היא גם מלמדת. ראינו גם את הדגש והמקום שיש ללימוד מחיי היום יום. ראוי שנדגיש שאמנם יש מי שמסיבות כאילו או אחרות אינם מקיימים כיום את מצוות שינה בסוכה עם ההורים או בכלל, רצוי להימנע מיצירת רגשות אשם אצל תלמידים.