שופט אחד, פסוק אחד- כהונתו של שמגר בן ענת מתוארת בפסוק אחד בלבד. מה ניתן ללמוד מזה?
נשאל את הילדים:
נבחר תלמיד שיספר על העזרה שהגיש- (כדאי שהסיפור יהיה מפורט. אפשר לכוון את הסיפור שלו על ידי שאלות עזר: למי הם עזרו? במה הם עזרו? איך הם עזרו? מה גרם להם לעזור? וכו' וכו').
לאחר סיום הסיפור- נבקש מהילדים לסכם ב-4 מילים בלבד את הסיפור שסופר על העזרה.
דוגמא:
הסיפור: אתמול הלכתי ברחוב, ומיהרתי להגיע לטקס של אח שלי בצבא. פתאום ראיתי ילד קטן, בערך בן 7, עם תיק גדול על הגב, עומד ליד תחנת אוטובוס, ובוכה. לא הבנתי מה קרה לו, אך הרגשתי שאני לא יכולה להתעלם ממנו. פניתי אליו ושאלתי אותו מה קרה. הוא סיפר לי שהוא איחר את האוטובוס הביתה והוא לא יודע מה לעשות עכשיו. ניסיתי להרגיע אותו, ושאלתי אותו איך קוראים לו, ומה מס' הטלפון של ההורים שלו. הוא אמר לי את המס' והתקשרתי אליהם. סיפרתי להם שהוא עומד ליד התחנה ובוכה. אבא שלו בדק ואמר שלפי מה שהוא יודע- האוטובוס עוד לא עבר, ושהוא צריך לחכות לו עוד קצת. פניתי אל הילד ומסרתי לו את ההודעה מאביו. ובאמת, לאחר חצי דקה הגיע האוטובוס. הילד החמוד עלה על האוטובוס רגוע ושמח, ואני התקשרתי שוב לאבא שלו כדי לספר לו שהאוטובוס הגיע ושהכל בסדר.
סיכום ב-4 מילים: עזרה לילד להגיע הביתה, הרגיעה ילד בוכה, שמה לב לילד בוכה, עשתה מצווה, וכו'.
(ניתן לחזור על התרגיל כמה פעמים. מומלץ לשמוע לא יותר מ- 4 תלמידים, כדי לשמור על קשב אצל התלמידים האחרים).
במהלך תקופתו של אהוד בן גרא, היה שופט נוסף (=מושיע) לישראל. על שופט זה מסופר בפסוק אחד בלבד.
נקריא את הפסוק, ולאחר מכן כותבת אותו על הלוח.
נבקש מהילדים להתבונן בפסוק ולהגיד את כל מה שהפסוק מספר לנו עליו: (ניתן להיעזר בשאלות המנחות על מנת לעזור לתלמידים).
(מלמד בקר= מרדע, מקל ארך ובקצהו דרבן לכון ולזרז בו את הבהמה החורשת. (מילון אבן שושן). באמצעות המלמד מכוונים את הבהמה כדי שתחזור למסלול או מזרזים אותה, בין אם באמצעות טפיחה קלה או מכה קשה, או הנפת המלמד מול עיני הבהמה בכדי שזו לא תלך לכיוון אליו הביטה (ויקיפדיה)).
כותב הספר בחר לספר לנו על שמגר בן ענת בפסוק אחד, ובפסוק זה הוא הכניס הרבה פרטים עליו, וסיפור הצלה גדול מידי פלישתים.
נשאל את התלמידים:
נזכיר לתלמידים את התרגיל מתחילת השיעור, ונסביר להם שאת אותו סיפור אפשר לספר בשמונה עשר משפטים, ואפשר גם לספר אותו בארבע מילים. תלוי מתי מספרים אותו, בשביל מה מספרים אותו, מי מספר אותו ולמי, וכו'.
אפשר להציע שכותב הספר (-חז"ל אומרים ששמואל כתב אותו) רצה לספר לנו קצת ולהסתיר ממנו הרבה, כדי שנתעורר לחקור כל מילה ולשאול שאלות. הכותב צמצם במילים ובכך אפשר לנו לחקור להתעניין ולהשלים את הסיפור.