בתאריך כ"ט בחשוון חוגגים בני העדה האתיופית את "חג הסיגד", המסמל עבור בני העדה את הכמיהה לעלות לציון. כדי לקרב את התלמידים לקשיי העלייה, ניצור קשר בין חוויותיהם של התלמידים, הורים, והסבים והסבתות, שהגיעו לארץ.
פתיחה למורה: שיעור זה הוא השני מתוך מערך של שני שיעורים על חג הסיגד. השיעור הראשון יעסוק בנושא העלייה לארץ, והשיעור השני יעסוק בעליה של יהודי אתיופיה.
בשיעורים ננסה לחוש 'כמו' עולה חדש המגיע למקום לא מוכר, נעמיק את הידע על העליות השונות ונתמקד בסיפור העלייה מאתיופיה. בדרך זו, ניצור אצל התלמידים תחושה של קשר לחג- מאחר וכולנו בני עולים במידה כזו או אחרת, בני משפחתנו עזבו את ארץ הולדתם ובאו לגור בארץ ישראל לעיתים תוך סיכון פיזי, ירידה במצב כלכלי, קשיי קליטה רבים, ועוד.
ההתגברות על הקשיים בעליות השונות ארצה היא מתוך אמונה שאפשר לקשרה למשפט המפורסם "מי שיש לו איזה למה שלמענו יחיה - יוכל לשאת כמעט כל איך".( במקורו של ניטשה, ואומץ על ידי ויקטור פרנקל).
מטרות:
מטרות שפה:
מטרת תוכן: הקשיים של העולים לא"י במשך הדורות, ובכללם העדה האתיופית, לצד הכמיהה העזה לעלות לארץ .
מטרה ערכית: א"י היא הבית של כולנו בעבר בהווה ובעתיד. הגיבוש שלנו יחד יועיל לכולנו.
נקרין סרט קצר המתעד את נדידת החסידות ואת המסע המפרך שהן עוברות. בעקבות הסרט ננהל דיון עם התלמידים:
נקרין על הלוח את שיר החסידה. נציין שהחסידות סימלו אצל יהודי אתיופיה את הגעגועים לירושלים ולארץ ישראל, וזאת משום שהחסידות, במהלך נדודיהן, עוברות באתיופיה וממשיכות משם לישראל. בכך הן למעשה מקיימות את המסע מאתיופיה לארץ ישראל, המסע שעליו חלמו יהודי אתיופיה עד שזכו לעלות למדינת ישראל.
שאלה מנחה: מה התחושה הראשונית העולה מקריאת שיר החסידה?
נדון עם התלמידים:
(שאלות ובקשות מהחסידה. כמובן ,שאין מקום למשורר לחכות לתשובה לכן השאלות והבקשות כתובות ברצף).
נבקש מהתלמידים לצבוע את השאלות בצבע אדום ואת הבקשות בכחול.
שאלות הבנה לתלמידים מתקשים:
תלמידים חזקים:
מומלץ להשוות עם השיר של נחמן ביאליק: "שלום רב שובך". (דגש: געגועים לארץ ישראל. מושא הכתיבה: עוף-ציפור- בשיר "שלום רב שובך", וחסידה- " בשיר החסידה".)
נחזור על מושג "האנשה". האנשה היא ייחוס תכונות אנושיות למי שאינו אדם (בעלי-חיים, חפצים דוממים, איתני הטבע, אלים וכן הלאה). ביצירה הספרותית החפץ המואנש מסוגל לחשוב, להביע את רגשותיו ולפעול כאדם.
משימה זוגית .(בזמן המשימה ניתן להשמיע לתלמידים את שיר החסידה בביצוע שלמה גרוניך ולהקת שבא):
לאחר המשימה נדון עם התלמידים:
(ההאנשה הזאת נובעת מתקופה ממושכת בה לא יכלו יהודי אתיופיה לעלות בעצמם. לכן נזקק הכותב לדימוי החסידה, שכיוון שהיא חופשית, היא יכולה להרגיע במעופה את הגעגועים שלו ולדרוש בשמו בשלום ציון).
הכמיהה העזה להגיע לא"י והתלאות שעברו יהודי אתיופיה בדרך להגיע לא"י, מצוינים בתאריך כ"ט בחשוון, ארבעים יום אחרי יום הכיפורים, "בחג הסיגד". בחג זה מציינים את המטרה לשמה עברו העולים תלאות וקשיים אינספור, בדרך לארץ וגם אחרי הגעתם. זאת גם הסיבה שהחג ממשיך להתקיים גם אחרי שהגעגועים לציון מומשו, ויהודי אתיופיה נמצאים איתנו פה היום. ה"למה"- המטרה והכמיהה היו כל כך משמעותיים, שראוי היה להמשיך לקיים לכבודם חג של ממש.
למורה:בכיתות שניתן להרחיב בהן, כדאי להרחיב על מנהגי החג ולספר כמה עובדות מתוך הרקע המצורף (כחומר עזר למורה, בסוף המערך). השיעור עמוס מידע, וכדאי לתמצת את הנקודות לשלוש נקודות עיקריות המאפיינות את החג. תוך כדי קריאה כדאי כמובן לשתף את התלמידים ולשאול שאלות פותחות כמו "למה דווקא על הר גבוה, לדעתכם?" או "האם זה מזכיר לכם חג אחר?" ועוד על זה הדרך.
נכתוב על הלוח את המשפט:
(אפשר לספר להם, בקצרה, שהמשפט אומץ על ידי ויקטור פרנקל, ושימש כדי להסביר את עמידותם של יהודים רבים בשואה).
משימה: נחלק 2 דפים בהם אפשר לצייר או לכתוב. נבקש מן התלמידים לכתוב או לצייר בדף אחד (הדף השני ישמש למשימת בית), מה ה"למה" שעמד מאחורי עלייתם של יהודי אתיופיה, (הכמיהה והכיסופים של יהודי אתיופיה לציון). במהלך העבודה, כדאי להאזין לשיר "המסע לארץ ישראל" של שלמה גרוניך ומקהלת שבא: תלמידים המעוניינים להציג את עבודתם או לקרוא יציגו לפני הכיתה.
דף שני- שיעורי בית: בדף זה נבקש מן התלמידים לתאר את ה"איך". את היכולת לצלוח את הקשיים בעלייה לארץ. על דף זה להיות קשור לדף הראשון המתאר את ה"למה", אותו ציירו או כתבו במהלך השיעור.
רקע על חג הסיגד.