"ילדי המנזרים"- שיעור ליום השואה

פתיחה:

נפתח בלספר לתלמידים רקע כללי קצר על השואה ומלחמת העולם השנייה (כדאי להיזהר מאוד בסיפור לא להכביר בפרטים ולא להעמיס רגשית על הילדים).
נזכיר שהנאצים הרשעים רצו לפגוע בכל חלקי העם היהודי: אנשים, נשים וילדים. נספר, כי התנאים בגטאות ובמחנות שבהם ישבו היהודים, היו קשים מאוד: המקום היה מלוכלך מאוד, היה מעט אוכל וכמעט כל האנשים חלו והיו חלשים.
נשאל את התלמידים: 

• מה לדעתכם יכלו ההורים לעשות עם ילדיהם?  
• כיצד היה אפשר לשמור עליהם ולדאוג להם?

נספר לתלמידים שהיו הורים שחשבו על רעיון מיוחד: להבריח ולהוציא את ילדם מחוץ למחנה או לגטו. 

דיון:

• האם לדעתכם, נכון לבצע את הרעיון ?

נסכם: מצד אחד- הילדים יכולים להינצל ולחיות בתנאים טובים יותר, אך מצד שני- הם יורחקו מהוריהם ואין לדעת  מי ישמור עליהם והאם יטפל בהם טוב.

תמונה:

נציג לתלמידים את התמונה שבנספח (התמונה לקוחה מאתר יד ושם) 

נתבונן בתמונה, וננסה להוציא ממנה מידע: (רצוי לכתוב על הלוח)

• מי הדמויות ששם?
• מה גילם?
• מה הם לובשים?
• מהן הבעות הפנים שלהם?
• היכן הם מצטלמים?
• האם אנו יכולים לשער באיזו מסגרת הם נמצאים?

נספר, כי התמונה היא של ילדים יהודיים שהוריהם הצליחו להבריח אותם והם הסתתרו בשנות המלחמה במנזר כדי שיישארו בחיים ולא יפגעו.
מנזר- זהו מקום בו גרים אנשי דת נוצריים. הנשים המבוגרות מהתמונה- הן נזירות שגרות שם.
ילדים רבים, שהוברחו למשפחות מחוץ למחנה, נמסרו וגדלו להיות נוצרים מאמינים במנזרים שונים.
חישבו ושערו: 

• מה היו הדברים הטובים במנזר ומה היו הקשיים שם?

נסכם: במנזר קבלו הילדים היהודיים אוכל טוב יותר ממה שהיה במחנה וגם מיטה נוחה יותר. מצד שני, הם קיבלו חינוך להתנהג כנוצרים- להתפלל לפי הדת הנוצרית, לענוד שרשרת עם סמל נוצרי ועוד. רבים מהם שכחו את החנוך שהוריהם נתנו להם ושהם שייכים לעם היהודי, מכיוון שהם הגיעו למנזר בגיל צעיר מאוד. בתמונה משמאל מופיע ילד שנראה רק כבן שנתיים!
יש לחזור ולהדגיש כי, לא ניתן להחליט אם זה היה הפתרון הכי טוב, הילדים הגיעו לשם מחוסר ברירה אחרת.

אבל זה עוד לא הסוף...

סיפור:

נאמר בעל פה: כחמש שנים לאחר שהסתיימה המלחמה, בשנת 1947, יצא הרב הראשי- הרב הרצוג, למסע חיפושים אחר נשמות הילדים המפוזרות במוסדות שונים באירופה.
הוא קיבל מידע על מנזר שאמורים להיות בו כמאה ילדים יהודיים. הוא נפגש עם ראש המנזר וביקש ממנו למסור בידו את הילדים על מנת להחזירם הביתה. ראש המנזר סירב בכל תוקף וטען שמדובר בילדים שהגיעו בגיל צעיר מאוד ואין זכר ליהדותם. הוא הראה לו את הילדים ענודים בצלבים ושאל האם הוא מבחין בילד יהודי ?

• נשאל: כיצד לדעתכם יוכל הרב הרצוג לדעת מי מהילדים יהודי?

נספר, כי לאחר שנים רבות, כשאחת הילדות כבר היתה לסבתא, היא סיפרה את הסיפור שלה מימי המלחמה לנכדתה ושם היא עונה לשאלה שלנו.

נקרא יחד את הסיפור (נכתב בעילום שם). מצורף בנספח.
יש לקרוא אותו בצורה ברורה ולשים לב, לאחר העמודה הראשונה, שהעלילה אכן מובנת.

בסיום הסיפור, נעצור ונמתין לתגובות ספונטניות: שיתוף ברגש מסויים או שאלה.

סיכום: 

התפילה הקצרה 'שמע ישראל', נשארה בזכרון של הילדים, גם אחרי שהם התרחקו מהוריהם והיו מספר שנים במנזר.
אנו יכולים ללמוד מכך, שעם ישראל הוא באמת עם של נצח, וכמה שינסו לפגוע בנו, תמיד יהיה מי שימשיך את חיי העם.
גם אנחנו צריכים להמשיך ולהיות קרובים לה' ולמצוותיו. 

הצעה ליצירה לסיום:

ניתן לצלם את נוסח 'קריאת שמע שעל המיטה' (בנספח מובא הנוסח הקצר ביותר) על דפי בריסטול, לתת לתלמידים לקשט מסביב בעזרת טושים, צבעים ומדבקות.
ניתן גם לניילן. 

ניתן לשים ברקע את השיר שמע ישראל של שווקי.