הטבע אומר שירה

הקדמה למורה: שיעור זה מיועד ללמידה סביב ט"ו בשבט. מתוך רצון להתבונן ולחשוב על הבריאה של הקב"ה, על הטבע כמקום שעוזר לנו בעבודת ה'. 

נפתח את השיעור בסיפור לתלמידים:

אלון נכנס בסערה הביתה: "אמא, את לא מאמינה מה קרה היום בבית הספר! בגלל שני ילדים!! כולנו הגענו בזמן. איך היא עשתה לנו את זה?!"

"רגע, רגע, אלוני, אני לא מצליחה להבין מה קרה. למה אתה כל כך כועס ונסער."

אלון ניסה להסביר לאמא מה קרה אבל שוב ושוב שכח להתחיל מהתחלה ואמא לא הצליחה להבין.

אלון חמוד, אתה חייב להירגע כדי שנוכל לדבר. מה דעתך להירגע כמה דקות, לבד, ולחזור אליי לספר מה קרה היום בבית הספר?"

אלון הנהן בראשו. הוא הבין שאמא צודקת. הוא לא הצליח לחשוב מרוב כעס ותסכול. הוא הביט לכל הצדדים וניסה להחליט היכן כדאי לו להיות כדי להירגע ולחשוב,

נשאל- אולי יש לכם רעיון בשבילו? לאן אתם הייתם הולכים כדי להירגע?

נקשיב לתשובות של הילדים ונחשוב איתם יחד האם יש מכנה משותף בתשובות שלהם. נדבר על הטבע כמקום שאפשר להרגע בו. אפשר להקריא את סוף הסיפור או להשאיר אותו פתוח. 

אלון יצא מהבית והתחיל לשוטט ברחוב. הוא ראה שביל קטן וצדדי שהוביל לחורשה ירוקה. אלון הגיע לחורשה, מצא עץ זקן ורחב וישב למרגלותיו. הוא הסתכל אל השמים בין העלים והענפים הצפופים והרגיש כיצד השלווה מתחילה להגיע אליו. הוא נשם נשימות עמוקות ואיטיות והתחיל להיזכר במה שקרה בבית הספר. הוא חשב על כל מה שקרה באותו היום אבל כבר לא היה נסער כמו לפני שעה קלה. הוא פיזם לעצמו שיר שקט שאהב, עצם את עיניו וחייך לעצמו. אחרי כמה דקות נעמד ופסע לאיטו חזרה הביתה. 

נזמין את התלמידים לדמיון מודרך בו נתאר טבע, אפשר בליווי מוזיקה.

לחילופין ניתן גם להקרין סרטון טבע (לשיקול דעת המורה: בסרטון המצורף יש קטעים שונים וסוגים שונים של נוף. אפשר לדלג בין הקטעים או להתחיל באמצע הסרטון. מה שחשוב הוא מצד אחד לתת לתלמידים להיכנס לאווירה (לפחות 2 דקות) ומצד שני לא להלאות (עד 5 דקות)). 

נשאל את התלמידים:

מה הרגשתם?

התלמידים יספרו ואנחנו נכתוב: שלווה, רוגע, יופי, זמן לחשוב.

נמשיך ונשאל- אם היינו יוצאים עכשיו לטבע, מגיעים לשדה ירוק, מה הייתם עושים? (משחקים, שרים, רוקדים, שוכבים על העשב, נוגעים בעשבים)

נסכם, יש משהו בטבע שגורם לנו לעצור, להירגע, לחשוב ו...להודות, לשיר, להאמין.

חכמים מספרים שלא רק שהטבע גורם לאדם להרגע ולשיר, גם הבריאה בעצמה: העצים, הפרחים ובעלי החיים שמחים בבריאה ושרים (רק שאנחנו לא שומעים).

בכל שבת אנחנו אומרים את המזמור הבא שמספר איך כל הבריאה משתתפת בחגיגה- חגיגת הודיה ושירה לה'. נקריא את הפסוקים ונדגיש את  השמחה והריקוד שיש בהם:

שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ שִׁירוּ לַיקֹוָק כָּל הָאָרֶץ; יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל (גיל) הָאָרֶץ יִרְעַם הַיָּם (ישמיע קול גדול) וּמְלֹאוֹ: יַעֲלֹז ש-די וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ אָז יְרַנְּנוּ כָּל עֲצֵי יָעַר: לִפְנֵי ה' כִּי בָא כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק וְעַמִּים בֶּאֱמוּנָתוֹ. (תהילים צו).

התבוננות

נחשוב יחד עם התלמידים- איך הדברים בטבע שרים? מה הם אומרים?
מה לדעתכם היה אומר העץ? מה היתה שרה הצפרדע?

נזמין את התלמידים להציג את הדברים שהטבע היה אומר. 

נספר בקצרה שר' נחמן כתב על שירת הטבע,  והמילים שלו ברבות הימים, הפכו לשיר. נשמיע את השיר דע לך.

נחלק לילדים דף פעילות מסכם עם מילות השיר וציור של טבע.

הילדים יכולים להוסיף "שירה" ולצייר אדם מתפלל או שר, לאייר תווים, כלי נגינה, ולצבוע כמובן.

אפשרות לפעילות נוספת עם התלמידים:

אפשר להכין עם התלמידים כלי נגינה. לפניכם קישורים לסרטונים קצרים להכנת כלים:

מקל הרמוניקה

תוף

חליל

אפשרות נוספת לשיחה עם התלמידים:

אפשר לדבר על כך שבשבת עוצרים הכל, מאיטים, מתבוננים, ומקדישים את הזמן לתפילה ולשירה. לקשר בין המקום: הטבע, הבריאה לזמן: יום מקודש בשבוע, השבת.

אפשר לשאול: הטבע והבריאה הם מקום שאפשר להירגע, להאט. מתי במשך השבוע אנחנו מאיטים, חושבים, שרים, באיזה זמן?