עירוב תבשילין

פתיחה למורה

הכלי בו נשתמש בשיעור להפנמת הרעיון הוא סרטון קצר הממחיש את פגיעת הטלפון החכם במרחבי חיים חשובים כמו הקשר בין הורים לילדים, תפילה, ועוד.

הפלאפון פוגם ביכולת שלנו להיות במלואנו במקום בו אנחנו נמצאים, באופן דומה הכנה מקודש לחול פוגמת בהמצאות שלנו בקודש. כפי שהפלאפון מסיח את דעתנו מהמרחב וההתרחשות סביבנו למקום אחר, כך גם הכנה מיום אחד למשנהו מעבירה את מוקד הדעת ליום הבא.

• בהלכה הובא גם טעם נוסף לעירוב תבשילין. נביא אותו בלשונו של מקור חיים השלם "לכבוד שבת תקנוה, שאם לא יתחיל בהכנת שבת מערב יום טוב לא יהיה משתדל בצרכי שבת אלא על ידי גלגול יום טוב, ולא יברור לו מנה יפה". כיון שטעם זה הובא בקיצור מקור חיים, לא התמקדנו בו במערך זה אך התייחסנו אליו בקצרה בהרחבות לשיעור.
• בשיעור נשתמש גם בסדר העירוב המעשי המודפס בסידורים/מחזורים. לשם כך נבקש מהתלמידים מראש שכל אחד יביא מהבית סידור שיש בו סדר עירוב תבשילין עם תרגום לעברית. בהמשך המערך יובא צילום של סדר העירוב, מתוך סדר העירוב מתוך הגדה של פסח 'משאת המלך' (נלקח מתוך תוכנת 'אוצר החכמה').

פתיחה

נתחיל את השיעור בסרטון קצר (2:20), הממחיש ללא מילים את היותו של הטלפון החכם גורם לאיבוד חלק משמעותי מחוויית החיים, לטובת התמקדות בעולם חיצוני.

לאחר הצפייה בסרט נדון עם התלמידים על הסרט:

• מה לומדים מהסרט?
• כיצד אנחנו מרגישים כשתוך כדי דיבור עם מישהו הוא עוסק בטלפון שלו?
• האם יש סיטואציה בסרט שדיברה אלינו במיוחד, או שאנו מכירים אותה מקרוב? 

נסכם את הדיון בכך שהנושא שעלה בסרט ובדיון הוא הסחת הדעת שיוצר הפלאפון בחיינו, הפער בין המקום בו אנחנו נמצאים למקום בו דעתנו נמצאת. בשיעור נעסוק בנושא זה מזווית שונה במקצת.

לימוד והתבוננות במקור ההלכתי

את לימוד ההלכות נחלק לשלושה חלקים: לימוד סעיפים א-ב, ג-ד, ה-ז.

חלק א – סעיפים א-ב:

נבקש מהתלמידים לקרוא את הלכה א', ולצטט את המשפט שמתייחס לטעם ההלכה.

נשאל את התלמידים: 

• למה חשוב שביו"ט ובשבת לא נעסוק בהכנות ליום חול?
• האם אתם רואים קשר בין איסור העיסוק בהכנות לחול בימים אלה לבין הסרט שראינו בתחילת השיעור?

ניתן לענות על שאלה זו בדומה לתובנות שעלו בסרט ובדיון שהתנהל בעקבותיו. ניתן להבין את איסור ההכנה מיו"ט ליום חול דרך ההבנה שהכנות ליום חול יסיטו את המיקוד מהשבת עצמה, בדומה לטלפון החכם שעשוי להסיט את תשומת הלב מחוויית החיים ביומיום. באופן עמוק יותר, ההכנות ליום חול הופכות את השבת ל'עוד יום מימי השבוע', ולא ליום מרומם.

נבקש מתלמידים להביא דוגמאות לכך שיום השבת הוא יום מיוחד, ויש בו חווית חיים איכותית שאין בימים אחרים. נדגיש כי הדוגמאות אותם אנו פוגשים הם רק 'טיפה בים' מהפוטנציאל שגנוז בימים המקודשים, וככל שנגדל נוכל לפגוש 'איכויות חיים' אלו יותר ויותר.

לסיכום חלק זה נקרא ונסביר את שני הסעיפים הראשונים, העוסקים בעצם תקנת העירוב ובטעמה.

חלק ב – סעיפים ג-ד:

בחלק זה נתמקד באופן העירוב בפועל. לפני שנלמד את ההלכות נפתח את סדר העירוב המעשי ונקרא אותו בשני שלבים:

1. שלב ראשון- נקרא את נוסח הברכה.

מחשיבה ראשונית על 'עירוב התבשילין', היה ניתן לחשוב שהעירוב אינו נחשב מצווה, אלא עניין של רשות - אמצעי המאפשר למי שרוצה לבשל ולאפות ביו"ט. אולם מהעובדה שחכמים תיקנו על העירוב ברכה, וכן מנוסח הברכה 'על מצוות עירוב', אנו למדים שהעירוב הוא מצווה בפני עצמה.

לאור תובנה זו, נבקש מהתלמידים לעיין בסעיפים ג-ד, ולהשיב על השאלה:

• מהם הביטויים המעשיים לכך שהעירוב נחשב מצוה? (עשיית העירוב בכיכר שלמה משום הידור מצווה; שימוש בו כלחם משנה ואכילתו בסעודה שלישית).

כהמשך לכך, נשאל:

• מהו לדעתכם הטעם לכך שהעירוב נחשב מצווה, ולא אמצעי בלבד?
• על מה יכולה להעיד הנחת העירוב לכבוד היום טוב?

לאור הפתיחה לשיעור, נגיע לתובנה שעצם הנחת העירוב מהווה כבוד ליום טוב, בהיותו מזכיר לנו שיום טוב הוא יום קדוש ומרומם, ואנו רוצים להיפגש עם 'איכויות החיים' שבו, בלי להסיח את הדעת לימים אחרים.

2. שלב שני- נקרא את נוסח העירוב (המתורגם):

'בזה העירוב יהיה מותר לנו לאפות ולצלות ולבשל ולהטמין ולהדליק נר'.

• שתי הפעולות המרכזיות מבין חמש הפעולות הללו הן אפיה ובישול. איזה משפט בסעיף ג' קשור לכך? (הנחת פת ותבשיל).

לסיום חלק זה נקרא בשלמות את סעיפים ג-ד ונסביר את הטעון הסבר.

חלק ג – סעיפים ה-ז:

נקרא ונסביר את סעיפים ה-ז. נשים לב לאחריות ההדדית שמופיעה בסעיפים אלה.

הפנמה

בחלק זה ננסה לחשוב יחד עם התלמידים על דברים נוספים שאנו עושים על מנת להפריד בין הקודש לחול.

• נבקש מכל תלמיד לערוך רשימה של דברים שהוא עושה בכניסת שבת על מנת להפריד בין השבת ליום חול.
• נבקש מכל זוג תלמידים לחשוב יחד האם יש עוד זמנים שהיו רוצים להפריד אותם ולהקנות להם מימד של קדושה וכיצד ניתן לעשות זאת. (ניתן להציע בפני התלמידים להתייחס לשבת, תפילה, ברכה). כל זוג יכתוב כמה הצעות שיעזרו להם להפריד בין זמני החול לקודש ויאפשרו שהות בתוך הזמן. 
• נשתף במעגל את ההצעות השונות. 

משימה לסיום

נזמין את התלמידים לכתוב שיחה קצרה בין היום טוב לאדם שעוסק בו בהכנות ליום אחר. (רעיונות אפשריים: 'יש לי הרבה מה להציע לך, חבל שאתה מפסיד!' או 'רציתי מאוד לפגוש אותך,  אני מקווה שבפעם הבאה זה יסתדר!')

הרחבות

הרחבה רעיונית: עיסוק בענייני החול במהלך ימי הקודש מבטא יחס לא נכון אל הקודש. בנוסף לבעייתיות שבעצם היחס הלא נכון אל הקודש, הערבוב בין קודש לחול לא מאפשר לנו לחוות את קדושת השבתות והימים הטובים, ו'להיות בתוכם'.

כאשר יום טוב חל בערב שבת מותר להכין בו את מאכלי השבת (שכן אין כאן הכנה מקודש לחול), אך הדבר עשוי להביא אותנו למסקנה מוטעית שכשם שמותר להכין מיום טוב לשבת כך מותר להכין גם מיום טוב לחול, ולשם כך אנו מתחילים להכין את צרכי השבת עוד לפני יום טוב, ובכך מזכירים לעצמנו שרק הכנה לשבת הותרה.

עיון נוסף והרחבה לשיעור: כאמור, לעירוב תבשילין מובא טעם נוסף – "שאם לא יתחיל בהכנת שבת מערב יום טוב לא יהיה משתדל בצרכי שבת אלא על ידי גלגול יום טוב, ולא יברור לו מנה יפה". בבסיס טעם זה עומדות ההכנות לקראת שבת, ובבסיס הטעם השני שהובא בשיעור עומד איסור ההכנה ביום טוב ובשבת. שני טעמים אלו משלימים זה את זה, בהיותם מלמדים כיצד ניפגש איכותית עם הימים המקודשים: על ידי הכנה מוקדמת מחד, וריכוז בו מאידך.

אם נרצה לשלב בשיעור את הטעם הראשון, נוכל לדבר על חשיבות ההכנה לקראת שבת, נוכל להציע לתלמידים לחשוב על סיטואציה בחיים ובה הכנה מוקדמת תעצים את המפגש עם אותה סיטואציה (דוגמאות: חזרה הביתה לאחר יום לימודים, תפילה וכיו"ב). נוכל גם להמחיז סיטואציה שבה יש משמעות להכנה.