צדקה

הערות למורה:

1. דברי המקור חיים הם תקציר של דברי הרמב"ם בהלכות מתנות עניים, וכדאי לעיין שם בפנים לשם קבלת תמונה שלמה יותר (מובא בהרחבות).
2. בעניין 'הכופה אחרים', אין פירושו שנוטל מהם ממש בעל כרחם אלא שלוחץ עליהם וכיו"ב, באופן שבסופו של דבר הנתינה היא בהסכמה. בטעם הדבר ששכרו גדול משכר הנותן, יש מפרשים שהבינו שהכוונה היא לנותן במקרה זה דווקא, שהרי לא נתן בלב שלם, ויש שהבינו ששכרו גדול גם מכל נותן צדקה, ונזכיר כאן שלש סיבות שנאמרו ביחס לכך: 1. ההתרמה עשויה להיות כרוכה בחוסר נעימות ואף בביזיונות 2. המתרים יכול להתרים הרבה אנשים, בעוד שהנותן הוא אחד 3. לתורם נלווית הרגשה טובה שנתן מכספו, אך המתרים עשוי להרגיש שלא עשה דבר.
3. על מהלך השיעור: בהלכה שלפנינו קיימת התייחסות לשלשה אנשים: העני, התורם והמתרים. כל אחד מהאנשים הללו מתמודד עם קושי אחר: הקושי של העני הוא הבושה, וההתייחסות ההלכתית לכך היא שהנתינה תהיה ש"מצמצם במידת האפשר תחושה זו" (סבר פנים יפות, אמירת דברי ניחומים, העדיפות לתרומה שתביא את העני לעצמאות כלכלית, והעדיפות לכך שהתורם והנתרם לא יכירו זה את זה). הקושי של התורם הוא להיפרד מכספו, והקושי של המתרים הוא בחוסר הנעימות הכרוך בהתרמה. התייחסות לקשיי התורם והמתרים ניתן לראות בדברים אודות מעלתה של מצוות הצדקה ומעלתו של המתרים, שנועדו לדרבן את האדם להתגבר על הקושי, כמובא בהלכות הנ"ל. לאחר שנזהה התייחסויות אלו, נבקש להפגיש אותן עם חיי היומיום שלנו.

פתיחה

נפתח בסיפור על רב שהלך בעיצומו של החורף הקר להתרים עשיר לטובת קניית אמצעי חימום לעניים. לאחר שהעשיר יצא לקראתו נשאר הרב בחוץ לדבר אתו, והתעלם מהצעת העשיר להיכנס לבית. רק אחרי כמה דקות נכנס עם העשיר לביתו, שם נתן העשיר תרומה נכבדה. לתמיהת העשיר לפשר ההתעכבות בחוץ הסביר הרב שהיה זה במטרה שהעשיר יחוש על בשרו את הקור, וכך ליבו יפתח.

משימת פתיחה: (משימה זו מתנהלת בעל פה יחד עם התלמידים).

• כמה דמויות מתוארות בסיפור? (עני, עשיר ומתרים).
• מהן לדעתכם נקודות ההתמודדות/הקושי/הרגשות של כל אחד? נכתוב על הלוח את הנקודות שיעלו התלמידים.
• נציע לתלמידים מתנדבים להמחיז את הסיפור, ולהביא בכך לידי ביטוי גם את נקודות הקושי של כל אחד מהאנשים. הערה: אמנם העני לא נמצא כדמות פעילה בסיפור, אך ניתן לתת לתלמידים לשחק את תפקידו ובכך להחיות את מה הסיפור שנמצא מעבר למילות הסיפור.

ניתן להקדים את שלב ג' לשלב ב', כך שעל ידי המחזת הסיפור יכנסו התלמידים לתוך הדמויות, ויוכלו לזהות טוב יותר את הקשיים.

מפגש ראשוני עם המקור

נקרא את ההלכה יחד עם התלמידים, בשילוב הסברים מצד המורה הנוגעים להבנת הנקרא (ראה ב'הערות למורה'). במהלך הקריאה כדאי להסביר על דמותו הריאלית של הכופה – המתרים, שיתכן ואינה מוכרת לתלמידים.

מקור חיים סימן קכט: הקדמה להלכות צדקה

א. חובה להיזהר במצות צדקה יותר מכל מצוות עשה. ולעולם אין אדם מעני מן הצדקה ואין דבר רע נגרם מהצדקה, שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום. וכל המרחם על העניים מרחמים עליו מן השמים.

כל הנותן צדקה לעני ופניו כבושות בקרקע אפילו נתן לו אלף זהובים איבד זכותו והפסידה, אלא נותן לו בסבר פנים יפות ובשמחה, ומדבר לו דברי תחנונים וניחומים. ואם אין לו לתת לו כלום, יפייסהו בדברים.

הכופה אחרים ליתן צדקה שכרו גדול משכר הנותן.

ב. הצדקה המעולה ביותר היא המחזיק ביד ישראל שמטה ידו ונותן לו מתנה או הלוואה כדי שלא יצטרך לבריות.

והרוצה לקיים מצות צדקה כתיקנה נותן לקופה של צדקה, ואינו יודע למי נתן, והעני אינו יודע ממי קיבל.

ולא יתן אדם לקופה של צדקה אלא אם כן יודע שהממונה נאמן וחכם ויודע להנהיג כשורה.

התבוננות ולימוד

נבקש מהתלמידים שיסמנו לעצמם את המילים או המשפטים בהלכה שנועדו לתת מענה לקשיים השונים (כל אחת מהדמויות תסומן בצבע אחר).

הערה: ביחס לעני, נראה שזיהוי המענה הוא קל יחסית. ביחס לתורם ולמתרים, נראה שהמענה נעוץ באריכות הדברים על שכרם ומעלתם של אנשים אלו. ראה עוד פירוט בהערות למורה אות ג'.

ניתן לשלב שאלות מכוונות:

• ביחס לקושי של העני – מדוע דווקא ביחס אליו מודגש בהלכה הצורך בסבר פנים יפות ובדברי תחנונים, עד כדי שהנותן בפנים זעופות איבד שכרו, ולא ביחס לאנשים אחרים? (למשל, לא מצאנו דגש דומה ביחס לרופא שיתייחס בסבר פנים יפות לחולה, או ביחס למזיק שיפצה את הניזק בסבר פנים יפות).
• ביחס לקושי של התורם - מדוע דווקא ביחס למצוות הצדקה מרחיבה ההלכה אודות שכרו של מי שמקיים אותה?
• ביחס לקושי של המתרים – מה חש הרב בסיפור כשעמד בחוץ?

הפנמה

המטרה בשלב זה היא לגלות בחיי היומיום את התנועה הנפשית שזיהינו בלימוד ההלכה.

נציג לפני התלמידים ארבע דילמות, ונבקש מכל תלמיד להשיב לעצמו על השאלה הבאה: באיזו דילמה קיים לדעתך הקושי הגדול ביותר, ובאיזו הקושי הקל ביותר? (הדילמות מקבילות לדילמות העומדות בפני העני, התורם והמתרים).

1. ארוחת 10 א': שכחת ארוחת 10 בבית, ואתה מתלבט אם לבקש מחברך לחמנייה אחת מתוך שתים שהביא, או להישאר רעב.
2. ארוחת 10 ב': הבאת שתי לחמניות לארוחת 10, ואתה מבחין שלאחד מתלמידי הכיתה אין ארוחת 10. האם תציע לו אחת?
3. ארוחה חמה: עבדת בחופש וקיבלת 20 שקלים מתוך כוונה לקנות משחק עליו חלמת זמן רב. ברחוב עוצר אותך אדם ומבקש תרומה לארגון המחלק ארוחה חמה למשפחות נזקקות, אתה מתלבט אם לתת לו כמה שקלים ואז לחכות שבוע נוסף עד שתוכל לקנות מה שרצית, או לא.
4. התרמה: בכיתה הוחלט על התרמה לאגודת צדקה. הלכת לאדם והוא אמר לך בפנים חמוצות 'אני עסוק, תבוא מחר'. האם תלך אליו שוב?

נבקש מכל אחד להתמקד בדילמה הקשה ביותר שבחר, ונחלק את הכיתה לזוגות כך שבכל זוג יהיו תלמידים שבחרו את אותה הדילמה. כל זוג יקבל כרטיס משימה המתאים לבחירתו. התשובות יכולות להיות ע"פ ההלכה שנלמדה בשיעור, או מחשיבה עצמית.

לאחר המענה נבקש מהתלמידים שישתפו אותנו בתשובותיהם, ונסכם את התובנות העיקריות שיעלו. נדגיש את התובנה שקיומם של קשיים פנימיים בחיינו ביחס לפעולות שונות הינם תכונה אנושית מובנת, ועִם זאת ביד כל אדם למצוא את הדרכים להתגבר עליהם.

סיום שהוא פתיחה 

האם בכיתה שלנו יתכנו סיטואציות שבהן אנו חשים חוסר נעימות לבקש עזרה מאחרים?

נעלה יחד דוגמאות שונות, ונחשוב כיצד ניתן לתת להן מענה (דוגמאות: להתרגל להציע עזרה בתחומים שונים כמו שיתוף במשחק, שיעורי בית וארוחת עשר. למנות אחראי ארוחות עשר).

הרחבות

נלמד יחד עם התלמידים את דברי הרמב"ם המהווים את מקור דברי המקור חיים (הלכות מתנות עניים פרק י, א-ח):

הלכה א: חייבין אנו להזהר במצות צדקה יותר מכל מצות עשה, שהצדקה סימן לצדיק זרע אברהם אבינו שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו לעשות צדקה, ואין כסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בצדקה שנאמר בצדקה תכונני, ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה שנאמר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה.

הלכה ב: לעולם אין אדם מעני מן הצדקה ואין דבר רע ולא היזק נגלל בשביל הצדקה שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום, כל המרחם מרחמין עליו שנאמר ונתן לך רחמים ורחמך והרבך, וכל מי שהוא אכזרי ואינו מרחם יש לחוש ליחסו, שאין האכזריות מצויה אלא בעכו"ם שנאמר אכזרי המה ולא ירחמו, וכל ישראל והנלוה עליהם כאחים הם שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם ואם לא ירחם האח על האח מי ירחם עליו, ולמי עניי ישראל נושאין עיניהן, הלעכו"ם ששונאין אותן ורודפים אחריהן הא אין עיניהן תלויות אלא לאחיהן.

הלכה ג: כל המעלים עיניו מן הצדקה הרי זה נקרא בליעל כמו שנקרא עובד עכו"ם בליעל, ובעכו"ם הוא אומר יצאו אנשים בני בליעל ובמעלים עיניו מן הצדקה הוא אומר השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל, ונקרא רשע שנאמר ורחמי רשעים אכזרי, ונקרא חוטא שנאמר וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא, והקב"ה קרוב לשועת עניים שנאמר שועת עניים אתה תשמע, לפיכך צריך להזהר בצעקתם שהרי ברית כרותה להם שנאמר והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני.

הלכה ד: כל הנותן צדקה לעני בסבר פנים רעות ופניו כבושות בקרקע אפילו נתן לו אלף זהובים אבד זכותו והפסידה, אלא נותן לו בסבר פנים יפות ובשמחה ומתאונן עמו על צרתו שנאמר אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון, ומדבר לו דברי תחנונים ונחומים שנאמר ולב אלמנה ארנין.

הלכה ה: שאל העני ממך ואין בידך כלום ליתן לו פייסהו בדברים, ואסור לגעור בעני או להגביה קולו עליו בצעקה, מפני שלבו נשבר ונדכא והרי הוא אומר לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה, ואומר להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים, ואוי למי שהכלים את העני אוי לו, אלא יהיה לו כאב בין ברחמים בין בדברים שנאמר אב אנכי לאביונים.

הלכה ו: הכופה אחרים ליתן צדקה ומעשה אותן שכרו גדול משכר הנותן שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום, ועל גבאי צדקה וכיוצא בהם אומר ומצדיקי הרבים ככוכבים.

הלכה ז: שמנה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו, מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מתנה או הלואה או עושה עמו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול, ועל זה נאמר והחזקת בו גר ותושב וחי עמך כלומר החזק בו עד שלא יפול ויצטרך.

הלכה ח: פחות מזה הנותן צדקה לעניים ולא ידע למי נתן ולא ידע העני ממי לקח, שהרי זו מצוה לשמה, כגון לשכת חשאים שהיתה במקדש, שהיו הצדיקים נותנין בה בחשאי והעניים בני טובים מתפרנסין ממנה בחשאי, וקרוב לזה הנותן לתוך קופה של צדקה, ולא יתן אדם לתוך קופה של צדקה אלא אם כן יודע שהממונה נאמן וחכם ויודע להנהיג כשורה כר' חנניה בן תרדיון.

לאחר הלימוד הראשוני של ההלכה, ולפי מידת הזמן ורמת התלמידים, ניתן לשלב גם את שתי המשימות הבאות:

1. כמה אפשרויות של התייחסות לעני כתובות או רמוזות בסעיפים א-ב? (7 אפשרויות: התרמת אחרים, העמדת העני על רגליו כך שלא יצטרך לאחרים, נתינה לקופת צדקה בלי לדעת את זהות העני, נתינה בשמחה, פיוס בדברים, נתינה בפנים זועפות, התעלמות).
2. נציע לפני התלמידים את דברי הרמב"ם בהלכות ז-ח, ונשאל איזו תוספת חשובה יש בהם שאינה כתובה בדברי המקור חיים? (התוספת היא שמעלת העמדת העני על רגליו גדולה מנתינה לקופת צדקה).

נסכם יחד את דירוג האפשרויות, מהמשובחת ביותר עד הגרועה ביותר. (יתכן שבשלב זה יהיו דעות שונות ביחס לחלק מהאפשרויות).