מלאכות שמותר לעשותן בערב פסח גם במקום שנהגו לא לעשות

פתיחה

נסכם לתלמידים את הנלמד בשתי המשניות הקודמות:

1. במשנה א'- למדנו על איסור עשיית מלאכה בערב פסח, וההולך ממקום למקום נותנים עליו את חומרי המקום שהלך ויצא מישם –
2. במשנה ה'- למדנו שבגליל וביהודה אין הדבר תלוי במנהג, אלא ביהודה מותר היה לעשות מלאכה עד חצות ובגליל אסור מן הדין.
3. כמו כן למדנו שבתשעה באב הדין דומה אלא שתלמידי חכמים תמיד בטלים ממלאכה ואינו תלוי דינם אם נהגו או לא נהגו לעשות מלאכה.

נשאל את התלמידים:

• האם לדעתכם איסור עשיית מלאכה בערב פסח קיים תמיד ובכל מצב?
• האם איסור זה מתכוון לכל מלאכה בערב פסח?

המשניות כתובות באופן גורף ומוחלט ועל כן התשובה המתבקשת מן המשנה (שכנראה תעלה מן התלמידים) היא שאכן כל מלאכה אסורה בערב פסח ובכל מצב. נדגיש ונאמר שלמרות שכך הדבר נראה ממבט ראשון, אין הדבר כך. אלא יש בהחלט יוצאים מן הכלל ונלמד עליהם במשנה הבאה.

מפגש ראשוני עם המקור

נקרא את המשנה עם הדגשה של חלקי המשנה העיקריים:

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּל מְלָאכָה שֶׁהִתְחִיל בָּהּ קֹדֶם לְאַרְבָּעָה עָשָׂר, גּוֹמְרָהּ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר אֲבָל לֹא יַתְחִיל בָּהּ בַּתְּחִלָּה בְאַרְבָּעָה עָשָׂר, אַף עַל פִּי שֶׁיָּכוֹל לְגָמְרָהּ.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, שָׁלֹשׁ אֻמָּנֻיּוֹת עוֹשִׂין מְלָאכָה בְעַרְבֵי פְסָחִים עַד חֲצוֹת, וְאֵלּוּ הֵן, הַחַיָּטִים, הַסַּפָּרִים וְהַכּוֹבְסִין. רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הָרַצְעָנִים:

לאחר הקריאה, נבקש מן התלמידים לציין מהם המקרים במשנה שהדין בהם שונה מהכלל לנקבע במשניות הקודמות שלמדנו?

התבוננות

לאחר קביעת היוצאים מן הכלל, נבקש מהתלמידים להשלים את הטבלה ,מופיעה  גם בדף, (הטעם המובא בטבלה הוא לא בהכרח הטעם הפשוט שהתלמידים יגידו):

הערה- ניתן לבקש מן התלמידים למלא את שתי העמודות הימניות לבד, ואת העמודה השמאלית למלא איתם יחד.

נשאל את התלמידים:

• למה לדעתכם דווקא מקרים אלה המופיעים במשנה הם יוצאים מהכלל?
• מה משותף להם ומה מייחד אותם על פני הדברים האחרים?

על פי הטבלה המקרים החריגים והיוצאים מן הכלל נובעים מכך שהם לצורך החג. מקרים אלה לא רק שאינם גורמים לזלזול במנהג ופרישה מן הציבור אלא להיפך זהו חיזוק לחג ולמנהג. כל מהות השמירה על המנהג שלא אי עשיית המלאכה היא לשם כבוד החג והתעסקות בו, יש מצבים שדווקא ההתעסקות במלאכות מסוימות היא עצמה כבוד החג.

קישור לשיעורים הקודמים- השוואה בין תשעה באב לערב פסח:

בעקבות העיון במשנה, נשאל את התלמידים האם יש להם הבנה חדשה על ההבדל בדין בין תשעה באב לערב פסח?

נסביר שההבדל בין תשעה באב לערב פסח הוא שבערב פסח ישנם עיסוקים פיזיים הדורשים זמן כדי לעשותם כראוי ואילו בתשעה באב העיסוק הוא רוחני נפשי- האבילות על החרבן.

• בשלב זה ניתן לשוב ולשאול- אם ההבדל הוא בין עיסוק רוחני לעיסוק פיזי, האם תוכלו להסביר את ההבדל בדין?

העיסוק הפיזי שווה לכל אדם ואין הדבר תלוי בו וביכולותיו אלא במנהג המקום לעומת זאת בתשעה באב – רק מי שהוא תלמיד חכם יכול לומר על עצמו שאינו יכול לעסוק בשום עיסוק אחר כיון שכל כולו נתון בעיסוק של האבילות על החרבן. אדם רגיל לא יראה עצמו שכביכול נתון כל כולו באבילות ובמקום שעושים מלאכה והוא מוכר כבעל מלאכה ורואים שאינו במלאכתו – יש בזה משום גניבת דעת הבריות. (ניתן להוסיף לתלמידים חזקים: דעת רבי שמעון שאין הלכה במותו היא שמותר ואין בכך גניבת דעת).

 הפנמה

בכל כיתה ישנו תקנון התנהגות כיתתי. נבחן ביחד עם התלמידים את התקנון שחיברו בתחילת השנה ונשאל על כל סעיף בתקנון: האם לדעתכם ישנם חריגים שלא חשבנו עליהם בעת הכתיבה וצריך להתייחס אליהם אחרת?

דוגמאות :

סעיפי התקנון:

• יש לעמוד בכל שיעור עם כניסת המורה לכיתה
• יש לדבר ולשאול בשיעור אך ורק בהרמת אצבע וקבלת רשות
• בזמן הפסקת האוכל יש לפרוס מפית ולאכול בשקט
• לא ינתנו שיעורי בית ביותר משני מקצועות ביום
• לא יתקיימו יותר משני מבחנים בשבוע

נבקש מהתלמידים בכל סעיף למצא אפשרות למקרה חריג הדורש התייחסות אחרת ושונה מהתקנון.

• תלמיד שמסיבה כזו או אחרת לא יכול לעמוד – פטור מעמידה
• לפני סוף שליש או מחצית מותר – בכדי להשלים חומר
• בתקופת מיצ"ב מותר יותר על מנת להתכונן טוב יותר

סגירה שהיא פתיחה

אפשרות א- נציג את האבחנה בין תקנון חברתי לא כתוב לעומת תקנון בכיתה שהוא תקנון כתתי. נעלה יחד עם התלמידים מה הדברים שהם 'תקנון לא כתוב'- מה הדברים שמקובל לעשות אותם ומה הדברים שלא מקובל לעשות.

אפשרות ב- נרחיב לגבי חוקים שקיימים במדינה לבין מוסכמות חברתיות, נערוך רשימה על הלוח של התנהלויות חברתיות ואת ההבחנה האם זה על פי חוק או על פי מוסכמה חברתית.