מתוך רצון למצוא חיבור אישי של כל אחד מבני הכתה להמצאותו לשייכותו לארץ, נעסוק בשיעור בנס הגדול שזכינו להתרחשותו לפני כמה עשורים בלבד, ובעובדה כי הוא נוכח בחייו של כל אחד ואחת מאיתנו.
נשב במעגל. נחזיק שני גלילי צמר, אחד כחול ואחד לבן.
נמסור זה לזה לסירוגין את שני גלילי הצמר, כל תלמיד שמקבל בתורו כדור לידיו, ממשיך לאחוז בחוט, וזורק אותו לחבר אחר בכתה. כשזורקים את הכדור הלבן, יש לנקוב בשם הארץ ממנה הגיעה המשפחה מצד אבא לארץ, וכשזורקים את הכדור הכחול, יש לנקוב בשם הארץ ממנה הגיעה המשפחה מצד אמא לארץ. כך נוצר סבך כחול לבן, שנוצר מבליל הגלויות שמהן הגענו לכאן.
נפתח ונאמר:
פתחנו את השיעור במשחק שנועד ליצור תמונה סמלית לעין, של הצירוף החדש שהתרחש בארץ כשה' קיבץ אותנו אליה בחסדו, כשהקמנו את מדינת ישראל, לפני מעט מאד זמן..
הצירוף הזה, של יהודים מכל קצוות העולם הוא מאד לא ברור מאליו. איך קרה שיהודי ממרוקו ויהודיה מפולין, יהודים מצ'כיה, אתיופיה, אוסטרליה ועוד ועוד (כדאי לחזור דווקא על שמות הארצות שהוזכרו במשחק) התקבצו והגיעו למקום אחד, בזמן אחד?
הסתכלו על החוטים שאנחנו מחזיקים יחד:
להוציא ולהעביר חוטים מכדור צמר מיד ליד זה פשוט. להוציא אנשים מביתם ולהביא אותם למקום חדש, להתערבב אלו באלו מחדש- זה בלתי נתפס.
נשאל את התלמידים:
נסכם ונאמר: לפני שנים לא רבות כלל זיכה אותנו ה' לקחת חלק בתהליך שיש בו גאולה אמיתית: קובצנו מבין הגויים, הקמנו מדינה, וצבא, ניצחנו במלחמות, זרענו שדות ובנינו כאן בתים, והקמנו כאן משהו מופלא מאד. ולמרות שכל אחד הגיע מקצה אחר של העולם, נפגשנו כאן, אחרי אלפי שנות גלות.
נמשיך ונשאל:
בשיעור הקרוב ננסה להתבונן מקרוב על עובדת היותנו כאן, על הצד הפלאי וגם על המשמעות האישית שהיא נושאת עבור כל אחד ואחד מאיתנו, לכבוד יום העצמאות הקרב ובא, בו אנחנו חוגגים את העובדה הזאת, ואת הבית החדש-ישן שלנו, כאן בארץ ישראל.
נחלק לתלמידים את מילות השיר "כתונת פסים" של מאיר אריאל.
כשמילותיו לנגד עיניהם, נצפה יחד בקליפ המרגש שלו.
נאזין לשיר פעמיים. בפעם השניה נבקש מהתלמידים לקרוא ולסמן לעצמם משפטים שמצאו חן בעיניהם במיוחד.
בתום ההאזנה, נערוך דיון קצר על השיר. נשאל (כדאי, אם נחוץ, להקדים לדיון מעט זמן לביאור מילים קשות בעזרת התלמידים, כדי להביא את כולם למידת הבנה דומה) :
נשלים את הנקודות המרכזיות, אחרי דברי התלמידים:
השיר עוסק בדיוק באותו ענין בו פתחנו את השיעור. הפלא שחולל לנו הקב"ה והביא את כולנו לכאן מכל קצוות תבל, הוא המפתח של השיר הזה. כתונת הפסים מרמזת לנו על היעוד שלנו כעם נבחר. כפי שיוסף היה בן אהוב ונבחר, כותב השיר בוחר להלביש את כולנו בכותונת הזאת. (ניתן, אם מעוניינים להוסיף לשיעור תוכן לימודי יותר, לגעת כאן במשמעות המושגים מטאפורה ומטונימיה, כדרך העיצוב הננקטת כאן. ניתן למצוא הרחבה על כך בחומר העזר למורה, בסוף השיעור).
נסכם סיכום ביניים ונאמר: התפקיד שלנו הוא תפקיד יקר וחשוב, אבל גם גבה מאיתנו מחירים גבוהים מאד של סבל, רדיפות ושנאה. כמו יוסף שחווה סבל איום מאחיו בגלל הכותונת שלו, כך גם עם ישראל כולו. התפקיד הזה הוא התפקיד המולד שלנו, הוא הבגד שכולנו הולכים איתו. הוא הייעוד והגורל שלנו גם יחד.
כעת נבקש מהתלמידים לקרוא את המשפטים שאהבו יותר מכל. נעיר את תשומת ליבם שבקליפ, רק על ידי החיבור בין הזמרים השיר מתקיים. כל זמר מבצע את החלק שלו, וכך נוצר שיר.
בהמשך ישיר לדיון כאן, נבקש מהתלמידים:
אם התרגיל מופשט מדי, אפשר לתת דוגמאות:
ועוד ועוד על זה הדרך.
חשוב לשים לב: נקודת חיפוש התפקיד האישי היא נקודה העשויה להיות רגישה למדי. הרבה תלמידים לא ידעו להגיד על עצמם במה הם טובים, יתביישו ביכולותיהם או בכנות לא יצליחו להכיר בהם. תפקיד המורה בחלק הכתיבה הוא לעבור בין התלמידים ולזהות מה מקומו של התלמידי ביחס למשימה. מי שמתקשה, יש לעזור לו בשאלות הכוונה וגם ברמזים, בהנחה שהמורה מכיר היטב את התלמידים ויכול לעזור להם לזהות את חוזקותיהם.
בתום תרגיל הכתיבה, נפנה לערוך טקס "הדלקת משואות" כתתי.
נשאל את התלמידים אם הם מכירים את טקס הדלקת המשואות המסורתי, ונסביר להם מעט עליו.
בכל שנה נבחרים אנשים מיוחדים מאד להדליק משואה ביום העצמאות, כיוון שבמעשיהם הם הוכיחו שמילאו את התפקיד המיוחד שנתן להם הקב"ה למלא למען הארץ שלנו.
אחרי שראינו שכל אחד ואחד מכם יש לו משהו מיוחד שהוא יודע לעשות נהדר, ורוצה לתת ממנו מתנה לארץ שלנו, אתם בעצם ראויים כולכם לגמרי להדליק משואה.
נסכם את השיעור. בפתיחה עסקנו באופן הניסי בו התקבצנו הנה בעשרות השנים האחרונות. בפלא הגדול שחולל לנו הקב"ה, ובזכות הגדולה להיות חלק מתהליך הגאולה הזה,. דרך השיר שהאזנו לו ראינו כיצד אנחנו נושאי תפקיד חשוב בעולם הזה, כעם וכפרטים, וניסינו להתחקות אחרי התפקיד המיוחד שאנחנו יכולים לגלם בכוחנו ויכולותינו הייחודיות.
כעת נסדר בכתה נרות (לשם הנוחות: נרות חב"ד בעטיפת אלומיניום) כמניין התלמידים, וניתן בתורו לכל אחד להחזיק נר הבדלה דלוק (או כל נר מרשים אחר העשוי להראות כמשואה במידה מסויימת) . נכתוב על הלוח את הנוסח:
"אני _____________(שם התלמיד) בן _______ ו_________ (שמות הוריו)
מדליק משואה זו בזכות היותי ______________________________(התפקיד שניסחו לעצמם בתרגיל הכתיבה)
ולתפארת מדינת ישראל!"
בתום כל הדלקה, כל הכתה תמחא כפיים ותריע למדליק המשואה על תפקידו החשוב.